1. עפ"י תרגום אונקלוס ורס"ג הפירוש של "רדו" שליטה, כך הרמב"ם במו"נ (ג, יג): אין ענינו שהוא נברא בגלל כך אלא הודעה על טבעו אשר הטביעו יתעלה. הרמב"ן מפרש רדייה כמו ממשלת האדון בעבדו ולכן האדם ימשול בחזקה בכל בעלי החיים. רש"י מביא את דברי חז"ל - זכה רודה בחית ובבהמות, לא זכה - נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו.
2. הצדק עמך אם היה מדובר במנצלים, אבל מדובר במנוצלים ועשוקים ורדופים בגופם ובממונם ובילדיהם. ואין מושיע, כי מערכת המשפט המצרית, באותה עת היא היא גם הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. והיא פעלה על פי החוקים שגזרו עבודת פרך על היהודים, ועל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ובנסיבות כאלה, כיצד יוכל העשוק והגזול והנרדף להציל, מבחינה ממונית (לא נפשית ולא גופנית) משהו מן המשהו מן העושקים הגזלנים והרודפים והרוצחים, אם לא בדרך שה' ציווה את אבותינו, ולא רק שה' ציווה אלא זירזם, בלשון "נא", כביכול ה' התחנן לאבותינו שלא יהיו יפי נפש בנסיבות אלה, ולא לחשוש למה יאמרו. כי המרחם על האכזרים ועל הגזלנים ועל העושקים, סופו להתאכזר על הרחמנים ועל הצדיקים. וזהו יסוד חשוב של הצדק האלקי. שהרי ה' אלוקינו הוא אלוקי אמת וצדק ורחום וחנון, ואנו מצווים ללכת בדרכיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא דיין אמת, אף אתה צריך להיות דיין אמת. וגם האמת לה'. וכבר הוגשה בעבר תביעה כספית בפני אלכסנדר מוקדון שתבעו אנשי מצרים מחכמי ישראל להשיב את ה"גזלה". ולבסוף ברחו בפחי נפש לאחר שנתברר להם שערך המתנות שלקחו אתם בנ"י אינו מכסה את שכר העבודה הקשה במצרים המגיע לבנ"י (ראה סנהדרין לא א).