1. התנאי לחיוב בברה"מ הינו עיסה שנאפית ולא שמתבשלת. עיסת המלווח היא עיסה, והיא נאפית בכלי ולא מתבשלת. ומדצ הדין היינו צריכים לברך עליה המוציא. ורק בגלל שאין עליה צורת פת רגילה, מברכים עליה מזונות. ואם קבע עליה סעודתו, מברך עליה המוציא. לא כן הלחוח. ראשיתו אינו עיסה כלל, אלא קמח עם מים, והוא מתבשל ולא נאפה. אלא שהמים מתאדים במהלך הבישול ונשאר הקמח הבצק שהוא דמוי פת, ולכן ברכתו לעולם מזונות. 2-3. מארי הוכיח ששיטת הרמב"ם ששקיעת החמה היינו "צאת הכוכבים", להבדיל מ"הסתתרות החמה" והזמנים לפי מארי: מהסתתרות החמה ועד ליציאת 3 כוכבים בינוניים כ - 35 דקות, שמתוכם 20 דקות הינו הזמן בין צאת 2 כוכבים ל 3 כוכבים "בין השמשות". והסתתרות החמה מעינינו, היא הנקראת היעלמותה חרס, ואף שכבר אין רואים שמש בשמים, אין זו שקיעת החמה ההלכתית. ורק כ - 35 דקות לאחר מכן, שכבר יתגלו בשמים 3 כוכבים, ייקרא שקיעת החמה ההלכתית שהיא שווה לצאת הכוכבים.