הגמרא עסקה ביום שמלה בנו ראשון ומת, בנה שני ומת, שלא תימול את השלישי עד שיגדל ויתבהרו העניינים הרפואיים שלו. במקרה דנן, אם אכן אירע כדבר הזה, יש לערוך בדיקות לסיבות הפטירה של הילדים הנימולים, ואם אכן יוכח שיש תסמונת גנית של אי קרישת דם או כיו"ב, ואם הבדיקות יעלו שגם באחות השלישית אפשר שיתגלו בצאצאיה תסמונת כזו או אחרת, יש לבדוק את התינוק בטרם יחליטו על המילה. אם חלילה יגלו גם אצל התינוק השלישי תסמונת מסוכנת, בוודאי שיש לדחות את המילה, לפי הכלל שכלל רבינו, שאפשר לדחות מילה, ואין אפשרות להשיב נפש מישראל. בתשובה זו קיצרתי במקום שהיה לי להאריך. וכידוע, יש דרך קצרה וארוכה, ויש דרך ארוכה וקצרה, ובזו אבחר עתה. בגמרא, יבמות, סד, ב, הובאה ברייתא שדנה באמא שמלה בנה ראשון ומת, מלה בנה שני ומת, ונחלקו רבי ורשב"ג אם תמול בנה שלישי. רבי בדעה שיש לחשוש שלא לסכן את הוולד, ולכן אין למול את השלישי. ורשב"ג בדעה שרק מן הרביעי אסור למולו. וברייתא זו הובאה גם בירושלמי, יבמות, ו, ו, רק שלא פירשו גם שמות החולקים רבי ורשב"ג. רב בסתם. ודעת רשב"ג הובאה בתוספתא, שבת (ליברמן), טו, ח. הרמב"ם, מילה, א, יח, הביא דין האשה שמלה בנה ראשון ומת, וכן מלה בנה שני ומת, שלא תמול בנה שלישי בזמנו, אלא ממתינין עד שיגדיל מעט ויתחזק בנה. בניגוד לשיטת התוספות, הובאה בב"י, טור, יו"ד, רס"ג, שלא תמול בנה השלישי כלל. וכן הוא בשו"ע, יו"ד, רסג,
ב. אולם בגמרא הובא מעשה בארבע אחיות בציפורי, שאחות אחת מלה בנה ומת, ואחות שנייה לה בנה ומת, אחות שלישית מלה בנה ומת, והרביעית באה לפני רשב"ג ואמר לה שלא תמול בנה. ובתוספתא, שם, הובא שחכמים הם שהורו שהרביעית לא תמול בנה, וסמוך למעשה זה הובא שם מעשה בר' נתן, בעניין אמא שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי ומת, ורביעי, ר' נתן הורה להמתין, כי הוא היה ירוק, ולאחר שנראה בו דם, מלו, וחי. ונקרא על שמו ר' נתן הבבלי. ומעשה זה הובא בשבת, קלד,
א. ודין זה בעניין האחיות רבינו לא הביא להלכה, אבל בשו"ע, יו"ד, רסג, ג, הובא דין זה. והב"י, שם, הביא שהרי"ף ורבינו השמיטו דין זה של רשב"ג, וציין שהרא"ש הביאו, ואע"פ שמרן קבע שהוא פוסק כשניים מתוך השלושה, במקרה זה הוא חשש להרא"ש. והשאלה היא, מהי משמעות ההשמטה של הרי"ף והרמב"ם של דינו של רשב"ג. הב"ח בדעה שהחשש של הרשב"ג הוא מיעוטא דלא שכיח, ולכן הרי"ף והרמב"ם לא חששו לו. וכוונתו היא שהחשש לסכנת חיים במקרה זה הוא מיעוט שאינו שכיח. ולכן הרי"ף והרמב"ם לא חשו לו במקום קיום מצוות ברית בזמנה. שאם תימצי לומר שהב"ח התכוון במקרה כזה עם ארבע אחיות הוא מיעוט בלתי שכח, ולכן רבינו השמיטו, הוא דבר תמוה. כי מאחר והוא הובא בתוספתא ובגמרא, מה ראה רבינו להתייחס רק לאמא שמלה בניה ומתו, והתעלם מאחיות שמלו בניהן ומתו. במיוחד כשיש חשש ודאי לסכנת חיים?! ולכן, כאמור, מדובר כאן בחשש שהסיבה למוות של התינוק היא עניין תורשתי, או עניין אישי או מקרי. ואין ספק שהחשש התורשתי כשמדובר באמא אחת גדול יותר מן החשש כשמדובר באמהות שהן אחיות. ובכל זאת, אפילו ר' נתן הבבלי, מל את הבן הרביעי למרת ששלושה אחיו מתו אחרי שנימולו, לאחר שבדקו שאפשר למולו, ומלו וחי. משמע שאפילו באם אחת שמתו שני ילדיה אחרי המילה, החשש הוא רחוק. שאם היה חשש ודאי, היה אסור למל את הבן השלישי לעולם. כסברת התוספות, גיטין, כח, ב, ד"ה והא. אבל מר' נתן הבבלי ראינו שהאיסור אינו לעולם, ואפילו אם שלושה אחים מתו אחרי מילה, והכל בגלל החשש לסכנת חיים, הוא רחוק ולא ודאי. אבל בשלוש אחיות שבניהן מתו אחרי מילה, החשש לסכנת חיים, בגלל עניין תורשתי, הוא מיעוטא דלא שכיח, ולכן הרי"ף והרמב"ם השמיטוהו, כי הוא דעת רשב"ג, ורבי לא שמחמיר יותר מרשב"א לא שנה דין זה. ולכן לדעת הרי"ף והרמב"ם אין לדחות הברית של בן האחות הרביעית, ומשום כך כתבתי בתשובתי, שבימינו ניתן לבדוק אם יש עניין תורשתי, וא"כ יש לחשוש לדעת הרשב"ג. אבל אם אין חשש תורשתי עפ"י בדיקות רפואיות, אין לחשוש. לפי רבינו, בניגוד לשו"ע, שלפיו יש לחשוש. ורק בהלכות איסורי ביאה, כאילו חשש רבינו לעניין נישואין במשפחות מצורעין או נכפין אם היתה חזקה של שלוש פעמים, כי נישואין יכול לשאת אישה אחרת, לא כן במילה. ועם אריכות זו, שבה הבהרתי תשובתי הקצרה, אני מקווה לסלק אי הבנות וקשיות, כדי שלא יעלה בידי כדרך זה שבחר בדרך הקצרה ונמצא ארוכה.