לא כל מה שלא נמנה בתרי"ג מצוות אינו מצווה, אלא המצוות שנמנו בתרי"ג המצוות הן עפ"י הקבלה שמנסרה מדור דור. והן אשר נחשבות לגבי הדין האלקי, של מבטל מצוות עשה, או עובר על לאו, וכן כיו"ב. אבל יש מעשים רבים שהם מצוות במובן הערכי הדתי והאמוני, אף שאינם מצוות במובן ההלכתי, וכזו היא מצוות כיבוש ארץ הקודש ויישובה. צא וראה, מצוות פריה ורביה לא תיתכן בלי זכר ונקבה, והזכר הוא שמצווה, ולא הנקבה, ויוצא לפי זה שאם בני זוג נישאו כדמו"י, וילדו בנים ובנות, הזכר קיים מצווה ולא האישה?! אתמהה. והרי היא החריבה גופה (חת"ס) בשביל ההריונות והלידה? אלא פו"ר היא מצווה במובן ההלכתי רק לגבי הזכר, שאם לא יקיים המצווה, הוא נחשב כעבריין שמבטל מצוות עשה. והאשה, אם לא תקיים מצוות פו"ר, אינה נחשבת במובן ההלכתי כעבריינית שמבטלת מצוות עשה, אך היא שיתפה פעולה עם הזכר והרתה וילדה, היא נחשבת למקיימת מצווה במובן הערכי הדתי והאמוני, ושכרה גדול מן השמים, ומופת היא לרבים. כך לעניין כיבוש הארץ, לדעת רבינו, המצווה היא להילחם עם שבעת עמי כנען שטוענים לבעלות על ארצנו הקדושה, והם הפכו להיות אליליים וזימתיים. ואין להשאירם בארץ הקודש, ובוודאי לא כריבוניים בלי שיקבלו עליהם לפחות שבע מצוות בני נח. ואם התעקשו להישאר בארץ, והם באליליותם ובזימתם, וכ"ש אם ממשיכים לטעון על ריבונותם, על ארץ הקודש, מצווה להשמידם. וזוהי עיקר המצווה במובן ההלכתי. ואם אין משמידים אותם, אף שמיישבים את הארץ, לא קיימו המצווה לפי רבינו. ובכל מקרה, כל אימת שבני עמנו עולים לארץ, ומיישבים אותה, הם מקיימים מצווה במובן הערכי, הדתי והאמוני, שהרי התורה אמרה והיה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל. וה' הבטיח שהארץ לא תהיה שממה. שהרי הדבר ברור, שתכלית המצווה ההלכתית, שנצטווינו לכפות על הכנענים או אמונה יהודית או גירוש, או השמדה, היא כדי שעל ארץ הקודש יהיו רק מתיישבים שינגו בה בקדושה. והעלייה וההתיישבות בה הי אמצוהו לא פחות מהמצוות שנשות ישראל מקיימות בהשתתפותן בקיום מצוות פו"ר. ולכן, אף שרבינו לא מנה כמצווה הלכתית בפני עצמה, את כיבוש הארץ (אלא את השמדת הכנענים שהשתלטו על ארץ הקודש ותיעבוה), אבל הוא כתב את ההלכה שהכל עמין לארץ. ובן זוג או בת זוג שמסרבים לעלות לארץ הקודש מפסיד את הכתובה. והוא כתב שגדולי ישראל כשעלו לארץ, נישאו את עפרה וכן כיו"ב. כלומר, אין מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן שארץ ישראל צריכה להיות בידי עם ישראל, ושעם ישראל צריך להתיישב בארץ ולבנותה, ושדברים אלו הן מצוות דתיות, ערכיות ואמוניות רבות חשיבות, ששכרן גדול מן השמים. אלא שלפי הרמב"ם, המצווה שנחשבת במניין המצוות במובן ההלכתי היא זו של השמדת שבעה עמי כנען, כל זמן שירצו להמשיך ולהחזיק בארץ הקודש, ולהתנהג באליליותם ובזימותיהם. דע יסוד זה! כי הוא חשוב להבנת כל שיטת רבינו בעניין מניין תרי"ג מצוות. כי יש מצוות שהיו צריכות להיות מצווה אחת, במובן ההגיוני, וקיבלנו בקבלה שהן שתיים, והם נמנו שתיים. כי כך גזר ה', לעניין ההלכתי של ביטול מצוות.