רבנים ממוצא תימני
לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי הי"ו. אין אני בא לקנטר חס ושלום, אולם (במחילה מראש) התחושה שיש לי וגם לאחרים, שכיום רוב הרבנים התימניים אינם מייצגים את הציבור הלאומי הדתי מעדת תימן. לצערי הרב השקפתם ודעתם, הינם כרבנים החרדים ואינם שומרים על עצמאות כפי שנהגו גדולי הרבנים התימניים שבאו מתימן כגון: מו"ר הרב קאפח, מארי חיים כסאר, מארי דוד עוואץ ועוד ועוד. נראה כאילו הסיבה היא שהם התחנכו בישיבות חרדיות ולכן הם "שומרים אמונים" לרבניהם. לא ראינו מספיק הזדהות עם העקורים ועם המפעל ההתיישבותי. קולם אינו נשמע ברמה!. למעט כבוד מו"ר הרב רצון ערוסי הי"ו ומעט אחרים לא שמענו בפומבי ובהודעות את מחאתם. מדוע מבחינה היסטורית נשלחו רוב הרבנים התימניים דווקא לשבות חרדיות ולא למרכז הרב, שהיא ישיבה שמתאימה והתאימה ברוחה היחסי לדרך אבותינו? צא וראה כמה תלמידי חכמים יצאו מישיבה זו והמשפיעים רבות על הציבור בכלל וציבור המתנחלים בפרט. שוב אין אני מפחית ח"וש מתלמידי הרבנים התימניים הי"ו שלמדו בישיבות החרדיות ועושים רבות למען לימוד התורה, אלא לצד ההנהגתי במובן הרחב יותר ולא בבני ברק והסביבה. בברכה
בזמן שלמדתי בישיבת חברון בירושלים היתה רק ישיבה תורנית גבוהה אחת לציבור הדתי לאומי, ישיבת מרכז הרב.
בעוד שבעולם החרדי היו כבר אז ב"ה הרבה ישיבות תורניות גבוהות. זאת ועוד, בזמננו טרם היה ציבור המכונה היום חרדלי (חרדים דתיים לאומיים), אלא היה כינוי "מזרחניק", שהוא ביטוי לאלה שנהגו בענייני דת בינוני ומטה. לא שכך כולם היו. אבל זו היתה הדעה הנפוצה, והיה קשה להתמודד עם מצב זה. ואף גם זאת, יותר קל היה להתמודד עם החילוניות שהקיפה אותנו בשיטה החרדית, יותר מאשר בשיטה הדתית לאומית, כי השיטה הדת"ל יש בה מעורבות, אבל היא דורשת חיסון עצמי גבוה, והיא דורשת גיבוי משפחתי וקהילתי לבני הנוער. וכל אלה, אז, לא היו מצויים לרוב בציבור התל, ובוודאי בקהילות יהודי תימן. ולכן רבים אז שבחרו בשיטה הדת"ל, מעדו. אבל כאמור, דבריי מתייחסים לתקופה שהיתה אז, שבה צמחו רבני תימן דהיום.