איני בקי במנהגי יהודי חבאן, ולפיכך לא התייחסתי אליו. אולם מבחינה הלכתית עקרונית, הכלל הוא, זמן, כלומר ברכת הזמן, אמרו אפילו בשוק. ומשום בליל יום הכיפורים, שאין קידוש מברכים זמן בבית הכנסת, לפי עיקר הדין. ולמעשה, צריכים לחקור מה עשו יהודי חבאן בחבאן, כשבירכו ברכת הזמן במועדים בבית הכנסת, כיצד יצאו הנשים ידי חובתן, כי הדבר ברור שהמנהג שהובא בהרמב"ם ובשו"ע, שמברכים שהחיינו במועדים בקידוש, יש לו תועלת הלכתית, שבדרך זו הנשים יוצאות ידי חבוה. אולי הנשים, שם, בירכו שהחיינו בזמן הדקת הנר, אבל בכך באנו לבעיות הלכתיות לא קלות. שלפי רבינו ולפי מנהג תימן כעדותו של מהרי"ץ, לא הדליקו באופן מיוחד נר ליו"ט, ואם הדליקו, לא בירכו עליו. גם אחינו האשכנזים והספרדים שמדליקים נר יו"ט ומברכים עליו, נמנעים מלברך זמן באות העת החג חל. עיין שו"ת יחוה דעת, ח"ג, לד, שפסק שהנשים שנהגו לברך שהחיינו בעת הדלקת הנר, אין למנהגן יסוד.