דילוג לתוכן העיקרי

היחס ליצר במורה נבוכים

שאלה

הרמב"ם חוזר במספר מקומות במורה נבוכים ש"חוש המישוש הוא חרפה לנו" (לפי התרגום של מיכאל שוורץ). ידוע לי שהרמב"ם מצטט את אריסטו, אבל הוא גם מציין שחז"ל אמרו כך. האם הרב מכיר מקור מדויק שאומר זאת? אומנם חז"ל גינו את השימוש המופרז ביצר זה או ההתמכרות לו, אבל לא זכור לי שהם אמרו שהיצר עצמו הוא חרפה וגנאי לאדם...

תשובה

במס' סוכה דף כב ע"ב: "אמר ר' יוחנן אבר קטן יש לו לאדם... אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה לבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע... ולפני כן נאמר: "תניא דבי ר' ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש...". ובמס' ברכות דף כ"ב ע"א: "... שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים". ובכלל היצר המיני הוא אנטי תיזה לתיזה התורנית והאלקית, ולכן אמרו חז"ל, שהקב"ה אמר, בראתי יצר הרע (=יצר המין) בראתי תורה תבלין לו. וכן אנשי כנסת הגדולה תיקנו שתי ברכות שצריך האדם לברך כל יום בברכות השחר, כשחוגר חגורו מברך אוזר ישראל בגבורה, כי איזהו גיבור הכובש את יצרו (דלמטה סמוך לחגורה, שהוא היצר, שאין דומה לו). וכשמעטף את ראשו (סמל לשכל ולמחשבה שהוא צלם אלקים), מברך עוטר ישראל בתפארה. וכן על זו הדרך, דוק ותשכח.