הרמב"ם במורה הנבוכים פ"ב (ח"ב) מנסה להתמודד עם שאלה זו. ואכן אומר הרמב"ם, שישנו קושי בשפת אנוש לבטא את פעלו של הבורא, ולכן נקטו חכמינו בכינוי "שפע" ואף דימו זאת למעיין מים שהוא שומע מכל עבר. ובפנ"א ח"ג סובר הרמב"ם מעגל: "כבר ביארנו לך כי השכל הזה אשר שפע עלינו מאתו יתעלה הוא המגע אשר בינינו לבינו, והבחירה בידך, אם תרצה לחזק את המגע הזה ולעבותו עשה ואף תרצה להחלישו ולדקקו לאט לאט עד שתפסקהו עשה" דהיינו, זה תלוי בהתעסקות מחשבותיו של האדם. האם הוא מתאמץ יותר ויותר להעסיק מחשבותיו בידיעת השם או מרוקן מחשבותיו ממנו לטובת יצרו.