לאחדש"ט ברצוני לשאול את הרב על מנהג יהודי תימן לחלוץ את התפילין שהונחו בתפילת המנחה של תענית ציבור - רק בתפילת ערבית כשמגיעים לפסוק: "למען ירבו ימיכם וגו"'. זכורני שפעם שמעתי את הרב מנחה את הציבור בעניין זה ומציין כי זוהי סגולה לאריכות ימים. הרב יצחק רצהבי מציין בספרו כי הטעם הוא משום שיש עניין לומר את פסוקי "וקשרתם לאות על ידך וכו"' שבק"ש כשאנו עטורים בתפילין (למרות שלילה אינו זמן תפילין). שאלתי היא:
א. מהו המקור למנהג זה?
ב. כבן העדה התימנית הנוהג להלכה לפי הרמב"ם לא חונכתי לנהוג מנהגים שיש בהם משום סגולה למשהו, שכן גישתו של הרמב"ם היא יותר שכלתנית. מה דעתו של הרב בעניין? האם עלי להתנהל בדרך אחרת ?