שיטתו של הרמב"ם מעולה מכל כתבא שהיעוד העיקרי של האדם לפתח את השלמות (האדם השלם), שלמות מידותית, ושלמות שכלית. ומכאן חובתו של האדם לפעול בחייו על תיקון מידותיו, ועל שלמותו השכלית. אך תיקון המידות הוא הדבר הכי בסיסי, ולכן בכל מקום שמצא הרמב"ם אפשרות להרחיב בנושא מידות האדם, לא היסס לפתח את תורתו בנושאים אלו. לשיא הגיע הרמב"ם בהקדמתו הארוכה למסכת אבות (שמונה פרקים). עיון בדברי הרמב"ם בנושא זה מלמד אותנו שהפירוש "עין הרע" הנה מידה רעה של האדם, ואין זה קשור לכח מיסטי שכביכול טמון בפוטנציאל במנגנון הראייה אלא מרכיב של קנאה וצרות עין. וכן כל דבר מיסטי, שנזכרה בתורה, או בדברי חז"ל, הרמב"ם מפרשו בדרך שכלית, כגון שדים וכיו"ב. והכל קשור לחוסר שלמות האדם, או מבחינת מידותיו, או מבחינה שכלית.