כת"ר בהל' א"ב פ"ה ה"יט דם בתולים, טהור הוא; ואינו לא דם נידה, ולא דם זיבה, שאינו מן המקור, אלא כמו דם חבורה. וכיצד דין הבתולה בדמים: אם נישאת קטנה -- בין לא ראת דם מימיה, בין שראת דם בבית אביה -- הרי זו מותרת לבעלה, עד שתחיה המכה: שכל דם שתראה, מחמת המכה הוא. ואם ראתה דם אחר שתחיה המכה, הרי זו נידה. יא, ז (ח) וכן דין דם בתולים בזמן הזה, שאפילו הייתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות, ולא ראת דם מימיה -- הרי זה בועל בעילת מצוה, ופורש. וכל זמן שתראה דם מחמת המכה, הרי היא טמאה; ואחר שיפסוק הדם, סופרת שבעת ימי נקיים. אך רבנו לא פרט, ולא הסביר מהו "פורש" האם פורש מתשמיש? האם פורש כנדה? וראיתי באורחות חיים (ב) שכתב בשם רש"י שהכוונה פורש מתשמיש בלבד אך א פורש כנדה, ויכול לשן עמה היא בכסותה והוא בכסותו, כיון שאין דם בתולים טמא כנדה. אלא טהור הוא ורק חומרא דרבנן. ושמעתי מחברי שבספר "פרדס גדול" כתב שהתר זה עשו משום כבוד חתנות ולא רצו להחמיר יותר כנדה, אך כמובן שספרה נקיים וכו' ורק לאחר בילה הותר התשמיש בשנית. וכן הוא באור זרוע (א, שמב). יורנו מרי אם נוכל לסמוך על ההיתר הנ"ל.