1. עיין רש"י, ויקרא, יט, טז, פירש, אכילה של קורצים. כלומר, לדבריו, היה דרך ההולכי רכיל ללכת לבית המקבל את רכילותם. והמקבל היה מאכילם, ובמהלך האכילה היו קורצים ומרמזים ומדברים דברי רכילות, באופן שהוא המקבל מבין, והשומעים אינם מבינים. רשב"ם, שם, ורמב"ן, שם בדעה שהמילה "תיכול", משמעה הכרזה, וקורצין משמעה רכילות, ופירוש הדברים, שהתורה אסרה להכריז ענייני רכילות. ובדעת מקרא, דניאל, ג, ח, ואכלו קרציהון די יהודייא, פירש הלשינו, הלכו רכיל והוסיף, שיסודו של הצירוף אכל קרצין, הוא באכדית, ופירושו המילולי, אכל חתיכות בשר מגופו של מישהו, והוא משמש במשמעות הלשין עליו. הוציא דיבתו רעה. ומורנו הרב יוסף קאפח, על פירוש ותרגום רס"ג על דניאל, שם, כתב, ש"אכלו", כמו "רכלו" וה' החליפה את הר'. וקורצין, מלשון קורץ בעיניו, כנראה בגלל שכך דרך המלשינים.
2. עיין רש"י, ויקרא, יח, יז, עצת חטין, "זמה, עצה, כתרגומו עצת חטין, שיצרך יועצק לחטוא". ורמב"ן, שם, חלק על רש"י, זימה מלשון זמם לעשות לאחיו. ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זימה, ולדעתו, התורה כתבה זימה באזהרה שלא יגלה ערוות אשה ובתה, כי כשהוא שוכב עם בתה, שהיא אשתו, הוא חושב על הדומה לה, שהיא אמה, וזוהי זימה.