כתיבת מגילה ע"ג סימון מודפס
שלום לכבוד הרב.
אני סופר סת"ם ומעצב גרפי ולאחרונה התחלתי לשלב בין שתי מיומנויות אלו וסיימתי לעצב מגילת אסתר מיוחדת במינה, אותה עיצבתי באמצעות המחשב. בכוונתי להפיק אותה בימים הקרובים, כאשר הטכניקה היא הדפסה אמנותית ע"ג הקלף תוך שאני משאיר ריבועים לבנים לשירטוט וכתיבת עמודות המגילה. מאחר ולא ניתן לתכנן מראש את מיקומו המדוייק של הטקסט, והשירטוט לאחר ההדפסה של עמודות המרוחקות זו מזו כרוך בטרחה רבה, ניסיתי רעיון לפיו אני מדפיס יחד עם החלק האומנותי גם צילום של הטקסט אבל ברשת של 10% בלבד שזהו הגבול ההתחלתי של הקריאות ולפיו אני מצליח לשרטט את השורות ולכתוב מעליו בקולמוס ע"פ כל כללי ההלכה. ברצוני לציין כי הדפסת הרשת שציינתי אינה צביעת כל שטח האות באפור בהיר אלא אוסף של נקודות שחורות זעירות שאינן נוגעות אחת בשניה, בצפיפות לפיה על כל נקודה מודפסת יש 9 נקודות ריוח וכך נוצר מראה חזותי של 10% מהשחור. שאלתי האם יש כאן מצב של "כתב ע"ג כתב" ?
אליבא דאמת לא הבנתי את השאלה בגלל התיאור העובדתה שבה, אך על פני הדברים כבר ראיתי שאין מדובר בכתיבת סת"ם האמורה בהלכה, ולכן הפניתי שאלה זו לסופר סת"ם, ר' הדר צברי, שפענח שאלתך והתייחס אליה כדלקמן:
א. לפני שאנו ניגשים לשאלת כתב ע"ג כתב עלינו לברר מה טיבו של כתב הנעשה ע"י דפוס, ואולי מפסיק להביא את גישתם של שני פוסקים בני דור אחד לראות את ההבדל בגישת הופסקים. החיד"א (ברכי יוסף, או"ח, תרצ"א) תקף בחריפות את הכשר הדפוס בכתיבת סת"ם משני פנים:
1. על בסיס שהכתב לא כתב אלא חק תוכות.
2. שכתיבת סת"ם צריכה שרטוט. והציג החיד"א דעות פוסקים להשכיח שחק תוכות וחוסר שרטוט פוסלים במגילה. בן דורו המהרי"ץ (קמ"ג) בדיון האם לדפוס יש בו קדושה ציטט פוסקים (מהר"ם בן חביב) שכתבו שהדפוס כשר בדיעבד לכל דבר שצריך כתיבה ומגיע למסקנה שדפי דפוס יש בהם קדושה. פוסקים בני ימינו גם תהו האף הדפוס של ימינו יש בו משום כח גוברא? בדפוס הקדום היה אדם עומד ליד המכונה ומוריד "פלטה" עם דיו ע"ג נייר וכך מדפיס את הדיו על הנייר להבדיל בימינו הדפוס אשר מדפיס אלפי דפים בשעה כבר איבד תכונה וזו והגורם האנושי אולי איבד את כוחו לאחר ההדפסה הראשונה וכמו שכתב בעל ערוך השולחן (בסימן תקפ"ט - תרס"ח) "עתה שעושים במוכני שמגלגל הנייר על האותיות והמוכני להולכת מעצמה בלי שהאדם יניע אותה, ודאי אין זו כתיבה...".
ב. אם ניקח את שיטתם של הפוסקים האוסרים דפוס, אולי אפשר להגיד שאותיות הדפוס אינן אותיות ורק ציור בעלמא? האם מותר לכתוב סת"ם ע"ג צבע? יוכיחו ספרי תורה עתיקים שנכתבו ע"ג גויל שאכן כתב אשר כוחדא על צבע אשר נספג לתוך הגויל ואיזו חוצץ אכן כשר. אך, עלינו לדעת, האם דיו של מדפסת מהווה חציצה או שנספגת לתוך הקלף? ועינינו רואות ולא זר, שהדיו נספג לחלוטין ואינו מהווה שכבת חציצה, אבל מצד שני הרמב"ם פסק שכל דיו שחור כשר לכתיבה, ואף כן מה לי אם הדיו נספג פנימה, מה לי אם הוא מהווה שכבה ע"ג הקלף? צד שני אף בסיכום לשיטה האומרת שאותיות דפוס כשרות לכתיבת סת"ם, האם רק כתיבה על גבם מהווה "כתיבה ע"ג כתב"? לפי תיארוך האותיות הנדפסות מודפסות בצורה דהויה ולא בצורה מושלמת, אך עדיין צורת האות עליהם ורישומן ניכרת. ואם כם, הלא הגענו למושג של כתב ע"ג כתב, אשר הרמב"ם לא החשיב את הכתב העליון ככתב (גירושין, ג, ד). ולא פסק הרמב"ם כר' יהודה שאף שכח לקדש את שם ה' מותר לעבור עליו עוד פעם ולקדש אותו. כך שלפי שיטה זו, אנו עוסקים פה עם כתב ע"ג כתב. וייתכן שהרמב"ם הי פוסל כתב ע"ג כתב אפילו במגילה. לסיכום, שיטתה עבודה שהצגת מעלה הרבה מאוד שאלות ואולי אפשר למצוא פתרון טכני אחר, למשל לחשב את עימוד המגילה לפני הדפסתה ולהדפיס באותיות שקופות, בכך שהאותיות אינן נדפסות על הדף? ואז אפשר לשרטט את החלק שבקלף ופחות נכנסים לספקות.