א. אף שמרן ר"י קארו קבע שהתרעותיו הן על פי רוב מבין שלושת גדולי הפוסקים, הבסיס היותר מדויק להכרעותיו הוא המנהג, כי רוב בית ישראל נהגו כשלושת אבותם גדולי הפוסקים, בגלל שכל אחד מהם היה מעין מרא דאתרא של קהילות רבות ישראל, ספרד (רי"ף והרמב"ם) ואשכנז (הרא"ש). כי ההכרעה על פי רוב שבה השתמש מרן ר"י קארו, רבים הסתייגו ממנה, מדוע דווקא אלו וכן הרי אין גדולים אלו בחיים, ואינם נושאים ונותנים בינם לבין עצמם. ולכן, אם יווצר מצב שירבו ללמוד במשנה תורה להרמב"ם, כגון לכשתתחדש הסנהדרין ויבנה המקדש במהרב בימינו, הרי הספר הכי נלמד יהיה משנה תורה להרמב"ם שבו הלכות סנהדרין, ודיני טהרה וקרבנות מוסדרות בו, בטוב טעם ודעת, דבר דבור על אופניו. ובמצב דברים כזה אל נתפלא אם מורי ההוראה יפסקו לפי הרמב"ם, וכך יתפשט המנהג היפך השו"ע, כמו שהתפשט המנהג כש"ע היפך הרמב"ם בעבר. זהו תסריט אפשרי.
ב. רק מורה הוראה יכול להכריע מתוך התכלאל מה לנהוג למעשה בימינו, כי דברים שבמנהגים שכבר התפשטו, טעונים שיקול דעת מירבי.
ג. הכל תלוי במסגרת הרוחנית שבה אתה נמצא, כי הכלל הוא לעבוד את ה' ברמה המעולה ביותר, ולכן יש לתת עדיפות למסגרת רוחנית טובה, יותר ממורשת אבות במסגרת רוחנית פחות טובה.