כלל גדול יהיה נקוט על ידך, לשמור מכל משמר דין ההרחקה ביניכם, גם בשבעה ימי נקיים ועד לאחר הטבילה, כי הרחקה זו יש בה חכמת קודש. היא יוצרת מעצור ובלימה, מצד אחד יכולת ריסון עצמי ויכולת זו היא חיובית. ומצד אחר, היא יוצרת תשוקה מחודשת וגדולה בין בני הזוג. כמו שאמרו חז"ל, שהאישה אסורה לבעלה מחמת נידותה, הרי לאחר היטהרותה היא לבעלה ככלה חדשה. מאידך התשוקה שבין בני הזוג שהיא חיובית ביותר, גורמת לכך שיצר הרע מתגרה שיצר הרע מתגרה בבני הזוג, בנסיבות שונות, לרבות נסיבות כאלה שתיארת, ועודי ש כאלה, מיתת יקירים, לא עלינו, וכן בשורות רעות או טובות, גורמת לבני הזוג לתמוך זה בזו וזו בזה, ואין לדברים סוף. כי אם האדם ייכנע ליצרו, יצרו מתחזק ויכולת הבלימה והריסון של האדם נחלשת. ולכן, יש להשתדל מחד להימנע מכך בנסיבות שתיארת, לבד חלילה מצורך רפואי או בריאותי מיידי, כגון עלפון או חלילה חשש להתמוטטות ועוד. ולא בכדי אמרו חז"ל, שהיתה אלמנה צעירה שבעלה הצעיר שנקטף בדמי ימיו היה תלמיד חכמים וצדיק, נטלה את תפילין, והלכה לבית המדרש בו הוא למד, כדי לדעת, מדוע בעל עם זכויות כאלה נלקח בדמי ימיו. והרב שאל אותה, כיצד נהגו בימי ליבונה, הם הימים שהאישה כבר אינה רואה דם, והם שבעת ימים נקיים, והיא השיבה, שישנו בקרבת מקום, אך נזהרו מלעשות מעשה. הרב ענה לה בצורה בוטה, אבל תשובה מכוונת, כדי לזעזע וללמוד מוסר השכל, ברוך המקום שלקחו. וכל זאת כדי ללמדנו את חשיבות שמירת ההרחקות עד אחר טבילת האישה.