לכבוד הרב שלום. אני מתנצל על האריכות, פשוט חשוב לי לפרט את העובדות של המקרה. ברצוני לשאול שתי שאלות נפרדות:
א. במסגרת לימודיי במכללה, שולבתי בתוכנית לימוד נפרדת של משפט עברי אשר סיפקה לי מלגת לימוד נכבדה ותמורתה הייתי צריך לעמוד במטלות התוכנית שכללו לימוד יומי בקבוצה עם מנחים ומבחנים וכדו', ובממוצע כללי בלימודים. התוכנית בוטלה בתחילת השנה ואופן ביטולה וההודעה לסטודנטים בעניין, הייתה די רשלנית ולא ניתנה לנו הזכות לבחון את האפשרויות החדשות שהציבו בפנינו בזמן הראוי לכך, לצורך חשיבה אפילו על מעבר למוסד אחר למשל, להמשך הלימודים (מהסיבה הכלכלית). היות והמכללה התחייבה לנו בנוגע לתוכנית ולמלגה שבצידה עוד שהתקבלנו אליה, כל אחד מהסטודנטים נאלץ לבחור לבדו במטלה אחרת הקשורה במשפט עברי ולהתמיד בה כל שבוע ולספק דו"ח חודשי על המטלה כגון: עבודה אקדמאית בנושא מסוים, לימוד בכולל או אפילו לעבוד בספרייה. אני לקחתי על עצמי לימוד בכולל שהצריך ממני 15 שעות לפחות בשבוע בנוסף ללימודי המכללה (כפי שהיה גם קודם) רק שהשנה התחלתי לעבוד גם בעבודה קבועה עוד לפני שפירטו בפנינו מהם הדרישות החדשות שיבואו (היות ומשפחתי התרחבה), עליי לציין כי קודם כל הודיעו כי התוכנית נפסקת וחוסר הידיעה מה הדרישות שיבואו נמשך במשך כחודשיים בין שנת הלימוד הראשונה לשנייה (ואז התחלתי לעבוד) וכן, אם הייתי יודע מראש כי המטלות יישארו באותה "קשיחות " של ההתמדה כמו שהיו בתוכנית כשעוד הייתה בחיים, אולי הייתי שוקל אף לעבור למוסד אחר שתוכנית הלימודים בו נוחה ושכר הלימוד בו יחסית ממוצע כפי שכתבתי בתחילה. לצערי לא עמדתי במטלה אך מאידך אף אחד מהממונים על העניין במכללה, לא פנה אלי או לחבריי בנוגע למעקב או בדיקה. הרושם הוא שפשוט לא אכפת להם כ"כ להתעסק ולעקוב אחרי זה. רק שאגיש בסוף שנה את המטלה או הדו"חות וזהו. (הדבר לא אומת אם אף אחד מהם). חברתי ללימודים נזעקה לעזרתי והציעה לי שפשוט אשלם בכסף לאדם אלמוני שיכין עבורי עבודה אקדמאית ואותה אני אמסור בסוף שנה ואומר לאחראי עליי כי החלטתי לפני כמה חודשים לכתוב עבודה במקום ללמוד בכולל וזוהי " עבודתי" ובכך אנצל מאי נעימויות וחשוב מכך - אזכה להמשיך לקבל את המלגה שחויבו לתת לי. הרעיון הזה מרתיע אותי מהבחינה כי הדבר אולי אסור הלכתית משום גניבת דעת או שקר היות ומדובר גם בכספי ציבור אך מצד שני נאמר לי מחברתי ללימודים כי בכלל אין להם גמירות דעת בעניין הזה של "איך " אני עושה את המטלה העיקר רק שאני אגיש משהו בסוף שנה ולכן גם אם אקנה לי עבודה אקדמאית בכסף זה בסדר כי זה לא ממש צריך לעניין אף אחד, והכסף שאשלם לכותב הוא למעשה "העמל שלי". האם עליי לפסול אפשרות כזו או שההלכה כן מתירה במצבים מסוימים דבר מסוג זה.
ב. להתלוות בנסיעה - אשתי נוסעת ברכב כל בוקר לעבודתה, ולבקשת חברתה לעבודה הגרה בסמוך אלינו, היא מתלווה אליה לנסיעה באופן יום יומי ובכך חוסכת לה אוטובוס. האם אשתי מחויבת להסיע אותה משום הטעם של " כופין על מידת סדום" היות וזה נהנה וזה לא חסר? או שהדבר נעשה כחסד? האם מותר לאשתי להעיר לה כי תשתתף עימה בהוצאות הנסיעה של הדלק למשל? (מקום העבודה אינו מחסה לגמרי את הוצאות הנסיעה). אודה לרב על התשובה. בברכה.