שלום לרב
תודה על התשובות המאלפות באתר. אני אישה נשואה (באושר ב"ה) ומטרידה אותי מחשבה: מדוע אישה עוברת הכנה פיזית ומנטלית כל כך רחבה להתייחדות עם הבעל - שבועיים של ספירות הכנות, וביום הגדול - רחצה, הטהרות. התשובה איננה נעוצה בטומאת דם הנידה לדעתי - זה פשטני. הרי אם אנו מאמינים שלמהות הנפש של התינוק יש קשר הדוק עם מצב הרוח של הוריו בעת ההפריה - ומייחסים קשר של קדושה לחיבור זה - אין בדעתנו לומר שהגבר רק בא בשביל לקיים יחסים אחרי המתנה קשה מבחינה פיזית. קשה לי להבין מדוע לגבר אין איזשהו תהליך משמעותי לקראת האיחוד המיוחל. דווקא אישה כאישה מייחסת המון משמעות רוחנית לחיבור וזקוקה פחות להכנות הללו (מעבר לעניין ההיטהרות). נראה לי כאילו יש פה חוסר להכנה לגבר. שוחחתי על כך עם בעלי והוא מסכים עם הרעיון. הוא היה רוצה שתהיה לו "רשימת מכולת" מחוייבת לאותו היום ולבוא חגיגי עם קמצוץ מההרגשה המיוחדת שעוטפת את אשתו. מה דעת הרב בנושא בבקשה?