א. אין זה נכון שלפי הרמב"ם חלק ניכר מעם ישראל לא ראוי, חלילה, ליחס והשקעת זמן מפני רמתם השכלית. אלא הדרגה הגבוהה היא שלמות מידותית ושלמות שכלית, ולפי דרגה זו של שלמות, כן דרגת אותו אדם. אולם גם מי שאין לו שלמות כזו, או היא בדרגה נמוכה, כל שהוא נוהג בתמימות, עלינו לסייע לו לעלות מעלה, אלא שעלינו לדעת כיצד לגרום לו התעלות, הואיל ואין לו די אמצעים שכליים. כמוש התינוק הוא חיובי וחובה להשקיע בו הכל כדי לחנכו. ואין חלילה לזלזל בו. ונהפוך הוא עלינו לחנכו, לפי עולם מושגיו, שאם לא כן, אנו נהיה אשמים בחינוכו. כך הגדולים בגיל, שהם קטנים בהישגיהם הרוחניים. אולם יש באמת מי שהוא גרוע. זהו שיש לו רקע שכלי, ואינו שלם במידותיו. והוא חכם בעיניו ודוחה כל דרך שמוצעת לו לשלמות מידותיו. זהו שיש לדחותו או להתייחס אליו בבוז.
ב. קשה לקבוע מינון כלפי ה"טיפש", "ליצן", "מקטרג", "מסכסך" הכל לפי הנסיבות. וכללו של דבר החכם באמת, אינו זקוק למינון.