1-2. כדי שתבין עניין חשוב זה עיין גם בדברי רבנו, שבת, י', הלכות י"ז וכ"ה ודברי המ"מ ומארי שם. ולגופו של דבר אכן רבנו פסק ברבי יהודה שמלאכה שאינו צריך לגופו חייב עליה אך רבנו גם פסק כרב שמעון, שמלאכה שאינו מתכון לה - מותר אולם אימתי העושה מלאכה שאינו צריך לגופה חייב עליה כשהוא עושה מלאכה והתכוון לעשות אותה מלאכה רק שאינו מתכן לתכלית של אותה מלאכה אלה לתכלית אחרת כגון שהוא מכבה את הנר בכוונה אבל רק בשביל לחסוך את השמן, לא בשביל שלא יהיה אור או לא תהיה אש. כלומר שהתנאי לחיוב העושה מלאכה שאין צריך דגופה שהוא מתכון לעשות את המלאכה. ולכן כשהוא כופה כלי על הרמשים ואל הנחשים לא משום שהוא מתכן לצודן אלא רק כדי להינצל מנשיכתן מותר, כי אילו היה יכול להינצל מנשיכתן בלי שיכפה עליהן כלי לא היה כופה כלי וכן כשהוא הולך ודורסו את הנחש (שאינו ממית אך הוא מזיק) ואגב הליכתו זו ודריסתו זו הנחש מת מותר, כי הוא לא התכוון ליטול נשמתו אלה התכוון ללכת בדרכו שלו אלא שאגב הליכתו זו ודריסתו זו הוא ניצול מנשיכת הנחש והרי אפשר להינצל מן הנשיכה על ידי הדריסה ובלי שהנחש ימות. ואין זה נכון לומר שכל מטרתו של הדורס, אגב הליכתו לתומו, היא הריגתו של המזיק אלה מטרתו היא הליכתו ודריסת המזיק לתומו היא מניעת הנזק ולא הריגת המזיק שאפשר שיימנע מנזק גם בלי ההריגה.
3. כן, אם באמת הוא הולך החדר לצרכיו השונים ואגב כ דורסו לתומו.