תופעת "הסחיטה" של היבם מן היבמה התפתחה, לצערנו הרב, לאחר שהנהיגו בבתי דין להעדיף את החליצה על פני הייבום, כשיטת חכמי אשכנז. ועיין בשו"ת יביע אומר, ח"ו, שהגר"ע יוסף קרא תיגר נגד שיטה זו, וקבע שיהודי המזרח נהגו כהרמב"ם ומרן שיש להעדיף את היבום על פני החליצה.
א. יבמה שמסרבת להתייבם בלי עילה שמצדיקה את סירובה, מפסידה את כתובתה.
ב. דירה שחציה רשום במשרד רושם המקרקעין על שם האישה, הוא בבעלות האישה, עד שלא יוכח ההיפך (כגון שהרישום הי רק לצרכים אחרים). והוא לא יפקע מבעלותה, אפילו בגירושין מחמת ניאופה, וכל שכן, לא באלמנות. נחלקו הדיינים אם יש לראות בשיטת החוק שמשווה בין האישו האישה לעניין הרכוש, כ"מנהג המדינה".