ראשית, שאילת יעבץ שנטה לכיוון הש"ך בהשגתו על השגת הרמ"א, יו"ד, רמב, ד, שהתיר לתלמיד לחלוק על רבו אם יש לו ראיות, הוא בעצמו, לבסוף הסיק שם, "שבודאי אם הבן והתלמיד נתחכם אח"כ בתורה כמו אביו ורבו, או קרוב להם, יכול לחלוק עליו, אפילו בהלכה למעשה, ואף רבנו והוא תלמידו, שהרי כבוד הרב עודף על כבוד האב, ואין משוא פנים בתורה". ובאמת שמצאנו שרבינו הרמב"ם חלק כמה פעמים על אביו שהיה רבו, ועל רבותיו, וכתב במפורש, שאביו אומר כך, והוא אומר אחרת, ושרבותיו אומרים כך והוא אומר אחרת. שנית, מה שכתבתי שתלמיד שהגיע להוראה יכול לחלוק על רבו, אינו מבוסס רק על ב"ב, קל, ב, כי קיצרתי בתשובתי. אבל גם הרואה יראה, ששאילת יעבץ באותה תשובה נקט הרב זהירות מן המקורות שהביא, שמהם משמע שתלמיד יכול לחלוק על רבו, וכתב בדרך השערה, ימלא היה תלמיד חבר. וכך ניתן לומר, שמה שכתב על רב פפא ורב הונא שהיו תלמידים חברים לגבי רבא, אפשר שאמר כן, בדרך של השערה, שהרי גם אם היו תלמידים ממש, הרי השאילת יעבץ הוסיף שם "וכבר יצאו להוראה". ומאחר ואין בדברי שאילת יעבץ לערער את אשר השבתי, והואיל ותור ההיא וללמוד אנו צריכים, הרי לגבי רבא רב פפא ורב הונא, ללא כל קשר למקורות אחרים, ניתן בכל זאת לומר, שאולי באמת רב פפא ורב הונא היו תלמידים חברים לרבא. כי בגמרות, עירובין, נא, א, פסחים, נה, ב, מו"ק, יג, יא, כתובות, סא, א, ועוד כתוב: "בדיק לן רבא". ולא כתוב "בדיק לן מר". מאידך המיהל בדיק מורה לכאורה שהיו ממש תלמידים, ועדיין צריכים בירור.