חליטה
כתב מרי יוסף בפירושו למשנ"ת הלכות מאכלות אסורות... "ותורת אמת בפי המהרי"ט, ולפ"ז אנו שנהגנו כפי מסורת הגאונים וכמו שכתב רבנו אותם שוקיים שמוכרים בשוק שכידוע חותכים אותם אחר מליחה, אין להם תקנה אלא בצלייה, שאם ימלחם פעם נוספת הרי הצד שלא נחתך כבר פלט כל דמו וצירו (?) והשתא הצד שנחתך פולט דם, והיאך בולע? ולפיכך אין להם תקנה אלא בצליה ואח"כ מותר לבשלם. ורצוי לחלטם, אי משום שמא יסתפק בצליה קלה, אי משום שלא תשתכח תורת חליטה"
1. מה פירוש דמו/צירו - לא ממש הבנתי?
2. מה החילוק הרי למה שלא נמלח את הצד שנחתך? אודה למרי אם יפרט לי העניין.
1. כל בשר שמנלח פולט תחילה את דמו, ואח"כ הוא פולט את צירו, שהוא נוזלים שאינם ממש דמים.
2. אם יחתוך את הבשר שכבר הומלח והוכשר עם מליחה, ואם ימלח את הצד החתוך, זה יפלוט דם. והצד הבלתי חתוך שכבר הולמח לא יוצא דם וציר. כי כבר הומלח והוציא כל נוזליו, והוא יהיה פנוי לבלוע מן הדם שיוצא מהצד החתוך, וכך הבשר ייאסר. כי בנסיבות אלה כבר אין את הכלל, איידי דטריך למפלט דם, לא בלע דם כי כאמור הצד שכבר הומלח אינו טרוד לפלוט כלום והוא פנוי לבלוע דם, ולהיאסר.