רש"י סובר שהפורס על שמע, הוא אדם שלא שמע ברכו, ולכן בסוף התפילה, הוא אומר ברכו בפני עשרה, כלומר נותנים לו פרוסה, חתיכה. רבינו בדעה, פורס על שמע, שהש"ץ מציע (!) את ברכות ק"ש בקול, כש"ץ שאומר ברכות שמונה עשרה בקול. לכן לדעת רבינו, אסור שאדם יחיד יאמר ברכו בפני עשרה. בשו"ע או"ח סט, א, כבר התפתח המנהג לפי רש"י גם לקדיש וקדושה בשחרית, גם למי שלא שמע בציבור. ומנהג זה הועתק גם למנחה. ואין ספק שלפי רבינו - אסור. והנוהגים יש להם על מי לסמוך. אבל אתה צודק שהרבה פעמים, הדבר כרוך בטורח ציבור, כי יש ומספר קדושות נאמרות בזו אחר זו ע"י המאחרים.