1. לא ירדתי לסוף דעתך. כי יש דרגות בתשובה. התשובה המעולה שאדם שב בתשובה גמורה, בשעה שכוחות יצריו פועלים, וכל הנסיבות שהיו לו בזמן החטא קיימות, ובכל זאת לא חזר על החטא - לא מיראה, אלא בגלל אהבת ה', והוא בוש מן העובדה שחטא. תשובה כזו, היא התשובה. כי קרוב לוודאי שיותר לא ישוב לחטוא. לעומת זאת, יש תשובה שהיא מינימליסטית, שאדם שב בגלל שהוא מתחרט, והוא פוחד מן העונש של ה', וכבר אין כוחותיו עמו. ותשובה כזו, כוחה יפה שיזכה לסליחה מאת ה', אבל אין כוחה למחות את כתמי החטא מנפשו.
2. דע שהתשובה האמיתית היא תמורה בנפש, ותמורה זו תלויה בתודעה השכלית, אין די במילים בלבד, אלא במילים שמשקפות את האמת הפנימית של האדם. כשהאדם מתחרט על המצוות, מדובר בשינוי באמונתו, ולכן באין אמונה,, נשמתו מבחינה רוחנית, כאילו, חלילה, נשרפה, על דרך הדימוי בלבד, וכל זכויותיו נמחקות מנשמתו. אבל החזרה בתשובה כרוכה במימדים שישפיעו על נשמתו כדי לזככה, ולכן יש צורך בכל התהליכים.
3. כי הרמב"ם מעדיף את התשובה מאהבה, ולא מיראה. ובתשובה מאהבה, אין מתייחסים לשכר ועונש, אלא לתכלית, שהיא חיי העולם הבא, שהיא, נצחיות הנשמה בתודעת אמת אמונית.
4. אכן צריך המוכיח להיות ראוי להוכיח, ושיידע כיצד להוכיח. וצריכים לדעת שהתוכחה מיועדת רק ליהודים שמקיימים תורה ומצוות, שמעוניינים בתוכחה, לא יהודים מנוּכָּרִים שאין להם קשר לתורה ולמצוות.