שאלות במשנה תורה

שאלה: 

שלום לכבוד הרב!
אודה לרב אם יענה לי על 2 שאלות במשנה תורה :
א. רבינו פוסק בהלכות אבל "מאימתיי יתחייב אדם באבל, משייסתם הגולל. אבל כל זמן שלא נקבר המת, אינו אסור בדבר מן הדברים שהאביל אסור בהן; ומפני טעם זה, רחץ דויד המלך וסך כשמת הילד, קודם שייקבר. (פ"א ה"ב) ואילו כזהוא דן בהמשך אזי כותב רבינו ומניין שהאביל אסור בתספורת: שהרי הזהיר בני אהרון "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י, ו)-- מכלל שכל המתאבל אסור לספר שיערו, אלא מגדל פרע. וכשם שאסור לגלח שיער ראשו, כך אסור לגלח שיער זקנו, וכל שיער שיש בו -- אחד המגלח, ואחד המתגלח. היה מגלח, ושמע שמת אביו -- משלים תגלחת ראשו, אחד המגלח ואחד המתגלח. וכן אסור לגלח שפה, וליטול ציפורניו בכלי; אבל בשיניו או שנטל ציפורן בציפורן, מותר (פ"ה ה"ב) " וקשה שהרי לפי הכלל שהביא רבינו לפני מותר להסתפר לכתחילה וצ"ע מדוע התיר רק לסיים (והמפרשים העמידו את הדברים באבל כלומר בשמועה אבל לשון הזהב של רבינו קשה קצת לדעתי )
ב. מהי שיטת רבינו בדין של שמחה. כלומר מהו גדר שמחה דאורייתא רבינו מזכיר בהלכות חגיגה שישנה מצוות שמחה שם במצוות עשה ושם הוא מזכיר שלמי שמחה ואילו בהלכות יו"ט הוא כותב " שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים, כולם אסורים בספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב, הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים עליו, שנאמר "ושמחת, בחגך. . ." (דברים טז, יד). אף על פי שהשמחה האמורה כאן, היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה, לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד בראוי לו" (יו"ט ו´ ט"ז) והשאלה מהי בכלל אותה שמחה גדר דאורייתא או דרבנן ?! (לכאורה אני מבין דרבנן כמו פאה ותרומה גדולה אך המנחת חינוך כותב ששיטת הרמב"ם דאורייתא וא"כ ק"ק מדוע הביא בהלכות חגיגה מ"ע לשמוח ברגלים ולא בהלכות יו"ט? )
תודה רבה

תשובה: 

א. לא נאמר ששמע שאביו מת, וטרם נקבר, אלא רבינו כתב שאביו מת, ובודאי שמדובר שכבר נקבר וכבר נתחייב באבל.
ב. נראה לענ"ד שכשרבינו כותב בכלל מצוה זו, כוונתו דאורייתא. ואל יקשה בעיניך שרבינו כתב מצוות שמחה בהלכות חגיגה, כי מאחר ועיקר המצווה היא בשלמי שמחה, כתב שם. כמו שכתב הלכות קרבן פסח נושא בפני עצמו בספר קרבנות, אף שבהלכות חמץ ומצה הוא מתייחס אליו מספר פעמים.

תאריך: 
07/01/07 י"ז טבת התשס"ז
תגיות: 
x

Audio Playlist