חגיגת בר מצוה לא נהגו בתימן כלל, בקהילות ישראל נהגו בה מן המאה ה -14, ובתיקוני זהר, יש התייחסות חיובית לחגיגה זו. אין אנו יודעים מתי והיכן התחילו להדליק נרות בחגיגת בר מצווה. בספר נהר מצרים, המתעד את מנהגי הקהילה היהודית המצרים, כתוב: "נהגו במצריים, ביום שמתחנך הנער למצוות תפילין, שמלבישים אותו בבית הכנסת בשמחה ובשירים ובנרות דולקות... כמו כן אנו יודעים מן הגמרא, שהיו מדליקים נרות משהיתה ברית מילה או פדיון. היה זה כשהגויים גזרו שלא לקיים המצוות, והדליקו נרות בחוץ, כדי לסמן לאחיהם היהודים שבאותו מקום יש ברית מילה או פדיון. ייתכן שבגלל זה מצאנו שמדליקים נרות בחופה, ויש שהדליקו שלוש עשרה נרות בברית מילה, ונר אחד גדול מכולם, בקהילות מסוימות בגרמניה. אך היו שהתנגדו לכך שהכלה מדליקה שני נרות אחרי החופה. על כל פנים, אני המלצתי שכל המדליק שלוש עשרה נרות בבר מצוה, ידליקו כל נר תוך אמירת עיקר אחד משלוש עשרה עיקרי האמונה, והדבר נעשה בנעימה.