הלכה למעשה בפת שפתת אותה פתים
הל' ברכות פ"ג ה"ג "הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק. אם יש בפתיתין כזית או שנכר שהן פת ולא נשתנת צורתה, מברך עליה בתחלה המוציא. ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבשול, מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות." עיינתי בפירוש הרב קאפח ולא הבנתי כיצד מיישב את סתירת הרישא אסיפא. למשל, אם יש בפתיתין כזית אך נשתנתה צורתה, מהרישא משמע שברכתה המוציא מכח הכזית, ומהסיפא משמע שברכתה מזונות מכח נשתנתה צורתה. כאמור, את דברי הרב קאפח לא הבנתי, וספציפית במהדורתו עמ' תקכ"ג לא ברור אם הוא מקבל את דברי ר' יונה אם לאו. בכבוד רב.
הרי לך לשון רבינו עם הפירוש של מורנו הרב יוסף קאפח בתוכו: הפת שפתת אותה פתים, ובשלה בקדירה, או לשה במרק, אם יש בפתיתין כזית (אע"פ שאיבדה צורתה המקורית, כגון אם היתה חלה כבר לא ניכר שהיא חלה, אבל ניכר שזהו לחם) או שניכר שהן פת ולא נשתנתה צורתה (המקורית, אע"פ שאין בהן כזית) מברך עליה בתחילה המוציא, ואם אין בהן כזית (ונשתנית צורתה המקורית, כגון כבר אין ניכר שהיתה חלב, אע"פ שניכר שהיא לחם) או שעברה צורת הפת בבישול (כלומר לא רק שאיבדה את צורת הפת המקורית, אלא כבר לא ניכר שהיא לחם כלל, אע"פ שיש בה כזית ) מברך בתחילה בורא מיני מזונות. ופירוש זה אינו תואם את דברי ר' יונה שהוראתו בקיצור, שכאילו הכל תלוי בשיעור כית.