יש הרבה הגדרות לרשע. המרים יד על חבירו - נקרא רשע, הלווה ואינו משלם - נקרא רשע, ת"ח שלא עומד בפני רבו - נקרא רשע, הנודר ואינו מקיים - נקרא רשע, המתפלל אחורי בית הכנסת - נקרא רשע, הנוהג כקולי דמר וכקולי דמר - נקרא רשע, ועוד ועוד, אך נדמה, שמבחינה הלכתית, ההגדרה הרלבנטית היא זו של הרשע שהוא פסול לעדות, והוא זה שעובר על לאוים של התורה. בין הללו שענשן מיתת בי"ד, או כרת, או מלקות. היוצא בדבר, כל שחובותיו מרובות על זכויותיו (במשקל האלהי) - נקרא רשע, כל יהודי שהוא רשע כנ"ל, יש להוכיחו בדרכי נועם, ולנסות לקרבו לדרך ה'. אם הוא מסרב, ומתמיד בעקשנות ובדבקות לעבור על כל האיסורים, אין לבזותו כי אין לנו שלטון דת בעת הזאת, אלא די בכך שאין מתידדים עימו, ואין שואלים בשלומו. ואסור להחניף לו, ואסור להעריצו. וכלל גדול הוא, אין דבר שעומד בפני תשובה, שאם ישוב בתשובה אמיתית, אפילו אחרי כל המתואר לעיל, יש לקרבו ולהתיידד עמו, ולעודדו ולחזקו, בהתנהגות גציויי ה'. וה' יסייענו לשוב בתשובה שלימה.