לק"י לרב רצון ערוסי, שלום וברכה! ראשית אתנצל על אריכות השאלה.. זאת שאלה לא מוגדרת, אך דחופה לי מאוד ההתייחסות של הרב בעניין. ובכן.. אני נמצאת בקשר עם בחור כבר 10 חודשים.. לאחר חודשים וחצי של קשר אמרתי לבחור שמבחינתי או שמחליטים להתחתן או שמפרקים את החבילה (כפי שהרב רואה אני לא מאמינה בקשרים ארוכים. אני חושבת שיש להתחתן עם בחור שהשכל מבין שיש התאמה והרגש זה דבר שנבנה.. והוא בא תוך כדי הדברים) הבחור.. למרות היותו מאוד מחושב ומדוד והוא מאמין שיש לבחון את הדברים בכובד ראש ואפשרי להיות בקשר יותר ממושך. עם זאת הוא החליט שהוא רוצה להתחתן. התחלנו לבדוק אולמות ולהקה.. ובעיצומם של בדיקות אני שוחחתי איתו על החששות שיש לי. והוא בתחילה עודד אך מהר מאוד הוא החליט להתלבט גם כן. הוא אמר שהוא צריך איזה שבועיים על מנת להתאפס אך אנחנו כבר 6 חודשים נמצאים בקשר. אני בקשתי ממנו מס' פעמים שאם זה לא זה מבחינתי שפשוט יגיד ואני אמשיך הלאה. אך הוא מתעקש שלא לומר לי לא אך עם זאת הוא לא יכול לומר כן. הוא מבחינתו כל פעם חושב על העניין ובכל פסק זמן שהוא מבקש שנקיים לאחריו הוא מבין שהוא רוצה להיות איתי אך הוא עדיין לא מסוגל להציע לי נישואין. אני לא ויתרתי על הקשר משתי סיבות:1. אני מתחילת הקשר הרגשתי שאם נדע לבנות את הקשר בצורה נכונה, אזי זה קשר לחתונה. יש בבחור הזה את כל התכונות שאני רוצה שיהיו בבעלי. אני מרגישה שהוא משלים אותי. ויתרה מזאת, הקשר נבנה מבלי נצוצות באוויר. בחנו את הדברים בצורה שכלתנית ועם בהירות והרגש התלווה לכל.
2. יש לי רגש לבחור.. כעת אנחנו לא בקשר. אני החלטתי שאני לא יכולה לנהל איתו קשר מכיוון שזה גובל בדברים שאנחנו יכולים להצטער עליהם ואם לא הוא זה שיהיה בעלי. אזי, סביר להניח שאני אצטער עוד יותר עם אפול בכך. הבחור מבחינתו השאיר בי את הספק שהוא יתקשר ויציע לי להתחתן איתו. הוא טוען שבכל פעם מתחדד אצלו העניין שאני "האחת". בשבילו. כבוד הרב,
אני כבר לא יודעת מה לחשוב ומה לעשות. אני מאמינה שאדם צריך לעשות השתדלות בקשר לכל דבר ועל אחת כמה וכמה באשר לזיווג. שמבחינתי זה עניין כ"כ חשוב. בשבילי חתונה זה לא רק לבנות את בניין הבית ולהביא ילדים לעולם. חתונה - זאת מתנה מהקב"ה! הוא מזכה את האדם לעבוד אותו יותר טוב. ואני רוצה לזכות במתנה הזו. מבחינתי אי הזכייה בה משאירה את האדם בבנוני בעשייתו לכבוד ה' בעולם. אני חייבת לציין שהבחור הוא אדם בעל מידות טובות, ואני יודעת שהוא עצמו לא מושך אותי בכוונה בחוסר ידיעה. אך עם זאת. אני תמיד אמרתי לו - שאנחנו (האנשים) יודעים מה בליבנו ומה רצוננו ואם נשכיל לבדוק טוב אנחנו נבין שכבר הבנו בהתחלה. וזה הפחד הוא שמשתק אותנו ולא חוסר הידיעה! אודה ולא אבוש. הבחור הזה הוא באמת נכס ויש לא מעלות רבות ואני ממש מרגישה את זה שהוא משלים אותי. הוא לא איזה חלום וורוד והוא לא אביר על סוס לבן. אך הוא יותר טוב מכך! הוא בחור שאם אתחתן איתו סביר להניח שנצליח לבנות בניין בית שהקב"ה ירווה נחת ממנו ונזכה לעשות הרבה טוב לעם ישראל. סליחה על אריכות המכתב. אבקש את דעתו של הרב לגבי העניין. בברכת
תודה מראש, "ברוריה"