אבותינו לא נהגו בברכת "מזל טוב", לא כי היכירוה ושללוה, כי גם הנוהגים בה, מאוחרים הם. ובכל מקרה, אכן, היא אינה הולמת את משנת הרמב"ם, שלא מזל גורם, ולא שעה גורמת, אלא מעשי האדם יקרבוהו לה' או ירחקוהו. ובענין זה, יש לציין שאנו מוצאים בפתיח לכתובות של אבותינו, השימוש "בשעה טובה". ונהגו לברך את החתן, "ה' יבנה ביתך". ולהוריו "ה' יתמיד שמחתכם". כיוצא בזה, אבותינו לא נהגו לברך זה את זה ב"שנה טובה", אלא "תכתבו בספר החיים ובספר הזכרון". ולא ב"חג שמח", אלא "תזכו לשנים רבות ומועדים טובים", וכן לא ב"גוּד שבס", שתרגומו "שבת טוב", אלא "שבת שלום, או שבתו בשלום. הכל על האדם, ולא על הזמן.