קבוע בפקו"נ בהלכות שבת
לק"י לכבוד מו"ר הרב רצון הי"ו, שלום. באופן כללי, דין קבוע" ברור לי, אך בהקשר להלכות שבת המקרה הספציפי אינו ברור וכדלקמן. הרמב"ם בהלכות שבת פרק ב' הל כא, בענין פיקוח נפש. בהלכה כ ' מדובר על ישראלי אחד כנגד 1000 גויים שאם הם בחצר אחת והייתה מפולת אין הולכים אחר הרוב מפני פיקוח נפש ומפקחין על הכל. כאשר פירש אחד מהם לחצר אחרת והייתה מפולת, גם מפקחין על המפולת, כיוון שיש כאן "דין קבוע" ויתכן ש - 50 אחוז שישראלי פרש לשם ומשום כך מפקחין (שעל אחת כמה וכמה שאם בפקוח נפש לא הולכים אחר הרוב, הרי שאם המצב הוא ש -50 אחוז ישראלי שפירש, אנו נפקח). לגבי ההלכה הבאה הדין אינו ברור לחלוטין. שם נאמר שאם פרשו כולן הישראלי ו -1000 גויים לחצר אחרת ובעת העקירה פרש אחד מהם לחצר אחרת אין מפקחין עליו. ואני שואל מה ההגיון? למה כאן אין דין קבוע? או למה לא נאמר שהוא פרש מהרוב ובפיקוח נפש אין הולכין אחרי הרוב ונפקח עליו. אני לא מבין למה מבחינה הסתברותית, הסיכוי קטן שיהיה ישראלי רק בכך ש"כולם" עקרו לחצר אחרת? עיינתי במפרשים השונים וכן אצל מארי קאפח זלה"ה ולא הבינותי. אני מתנצל על האריכות. אבל תורה היא וכו'.
תודה בר
אקדים הקדמה.
א. רוב ככל דיני התורה, נקבעים על הרוב.
ב. ההתייחסות לפרט, תלויה במצבו. אם ההתייחסות אליו כשהוא נמצא קבוע במקומו בתוך הכלל כולו, הוא אינו בטל ברוב, אלא חל עליו תת כלל, כל הקבוע (במקומו) כמחצה על מחצה דמי. ואם איבד קביעותו, והוא בלול בתוך הכלל, הרי חל הכלל, כל הפורש מן הרוב הוא פורש, ודינו כדין הרוב.
ג. הצלה בשבת, כרוכה בחילול שבת, והיא אינה מותרת רק ליהודים שנצטוו על השבת, והיא אסורה לאלו שלא נצטווו על השבת, אלא אם כן יש חשש איבה, ובימינו יש חשש כזה מאד. לאור כל הנ"ל, חצר שיש בה גויים ויהודי. אפילו יהודי אחד ואלף גויים, ונפלה עליהם מפולת, בגלל שהיהודי הקבוע במקומו, הרי זה כמחצה על מחצה (הל' ב). אולם אם נעקרו כולם לחצר אחרת, שאז בטלה הקביעות הראשונה שלהם, ובטרם נקבעו בקביעות חדשה, פרש אחד מהם לחצר אחרת, ושם אירעה מפולת, לא יצילו. כי כל הפורש מן הרוב הוא פורש, והרוב שם גויים.