כבוד הרב שלום,
אני פונה אליך בנושא מאוד מורכב, אינני יודעת מהיכן להתחיל, הדמעות זורמות מעיני טרם זורמות המילים. לפני שנה בערך בעלי חשף באזני כי הוא מתקשה בשמירת העיניים שלו. כדוגמה למקרה בו הקושי מתבטא הוא ציין כי הוא מתקשה שלא להסתכל בפרסומות לא צנועות, ולא להנות ממראן של הנשים המופיעות שם. ענין זה שבר אותי והותיר בי צלקת עמוקה שלא נרפאה מעולם. המחשבה כי אני אינני ייחודית ומיוחדת עבור בעלי גרמה לי לצער רב. אך זוהי רק ההתחלה. אתמול כאשר חיפשתי קובץ במחשב ראיתי כי קבצים של תמונות וסרטים בלתי צנועים בעליל הופיעו (קבצים אשר הורדו מהאינטרנט). מיד התקשרתי לבעלי בתמיהה מהם הקבצים הללו במחשבה שהוא יאמר לי כי ישנו וירוס או משהו מעין זה הגורם לקיומם של קבצים אלו. אלא שתכף מתשובתו של בעלי, כי הוא המום מכך, הבנתי כי אין הוא דובר אמת. כשבעלי שב הביתה הבנתי כי מה שכה קיוויתי כי איננו נכון, הוא האמת לאמיתה, וכי תופעה זו נמשכת כבר מס' שנים. אף על פי שעלו בי מחשבות של פירוד, התרחקות וכיוצ"ב, הבנתי כי אין לי כל ברירה אחרת אלא להתמודד ולסלוח, ולנסות לעזור לבעלי כמה שרק אוכל. אך למעשה מאתמול אני שבורה ורצוצה, לא מסוגלת לתפקד ולאכול. ברצוני לדעת ולברר על סמך ניסיונך במפגש עם מקרים כאלו, מספר עניינים ותהיות שעלו לי לאחר שבעלי שוחח עימי על הנושא אתמול בלילה. ראשית האם זו אכן תופעה רווחת בקרב הציבור הדתי, או שמא נופל בה מיעוט קטן בלבד. האם זהו מעשה שקל לגברים נשואים ליפול בו או שמא אדם נורמטיבי איננו זקוק למאמצים רבים (כגון להתרחק ממחשב ומאינטרנט - מתוכנות של הורדת סרטים וכו') על מנת שלא ליפול בכך. האם זו סטייה עד כדי בעיה פסיכולוגית. אינני מבינה כיצד אדם אשר אשתו לרשותו ככל אשר יחפץ (ולציין בצניעות באמת כי מראי החיצוני הינו סביר בהחלט) יכול כך להפר את חובת הנאמנות לאשתו. כיצד ניתן בכלל לקבל את הטענה כי לא הופרה כל חובת נאמנות. מה לגבי האחריות כלפי הבית ואופיו, האם אין די בכך על מנת לעצור את מעשיו קשים אלו. כמו כן האם זהו עניין אשר מלווה את האדם לכל חייו ולא ניתן להגמל ממנו סופית, או יתכן ואזכה לבעל אשר לאורך ימים ושנים יתעניין אך ורק בי. האם יש לך עצות כיצד עלי לעזור לבעלי. אודה מאוד על תשובותיך.