יפה שאלת, דע שיציאת אבותינו ממצרים לפני אלפי שנים, לא היתה רק הצלתם מכור הברזל מבית עבדים, אלא, ובעיקר הצלתם מן התרבות המצרית. שמאפייניה היו: אלילות, אכזריות (השמדת עם), שחיתות (ניצול הפועלים והפיכתם לעבדים), זימתיות, ועוד. ומהבחינה הזו, כל דור ודור נגאל, בכך שהוא יהודי יהדותי, ולא כל הגוים החמץ הוא דבר טעים, ואנו נהנים ממנו כל השנה, ומברכים עליו, כלומר מודים לה' שנתן לנו אותו, אבל הוא בשבילינו - סימבול. שגם דבר עָרֵב וטעים כמו דבש, לא אוכלים אותו יותר מידי, כי מקיאים, ולכן בפסח, אנו מתבדלים מן החמץ, כדי שנדע לרסן עצמינו מפני דברים טובים, שההפרזה בהם, היא רעה וגרועה. והחמץ לפי זה הוא מסמל את יצרי האדם ותאוותיו. תאווה לממון היא חיובית - הפרזה בה, מביאה לעבירות חמורות. תאוה למין היא חיובית - הפרזה בה, מביאה שחיתות. משום כך אנו, בימי הפסח, עושים "אוורול" לנשמתינו, ומבערים את החמץ - בל יראה ובל ימצא לשבעה ימים, כדי לצרוב בתודעתנו שקדושת חיינו, היא במשמעת עצמית, בריסון, בשקילות, בהגינות, הכל לפי הנחיות ה', בוראנו גואלנו. שים לב, יקירי, מעתה כשאנו מבערים את החמץ, ונאכל מצה בפסח, וזכור את המתירנות בדורנו ואת השחיתות, נדע שבמצוות אלו, אנו רוצים להיוולד מחדש, ולהיגאל, ולהיות עם קדוש בארץ הקודש.