המגיד משנה, השתמש בביטוי "חוזר וניעור". מארי התנגד לשימוש בביטוי זה, לענין תערובת חמץ בפסח. שניהם מסכימים לדין אחד, שהוא שיטת רבינו: שכל תערובת חמץ מלפני הפסח, אפילו אחד במיליון, אסורה באכילה הפסח. נחלו המ"מ ומארי בהסבר הדין. לדעת המ"מ התערובת הזו לפני פסח היתה מותרת, כי החמץ בטל באותה תערובת במיעוטו. אבל בפסח החמץ המיזערי הזה, חוזר וניעור (כאילו ניעור מתרדמתו), ואוסר התערובת באכילה, אפילו במשהו, כלומר אפילו אחד במליון. לעומתו, מארי טוען שהסבר המ"מ אינו נכון. כי החמץ לפני הפסח אינו אסור, הוא היתר. ואין גדר ביטול בתערובת היתר בהיתר, רק איסור בהיתר. ולכן, לא נכון לומר שהחמץ המזערי שבתערובת חוזר וניעור ואוסר במשהו, כי מעולם לא בוטל. אלא כל, תערובת חמץ בפסח, גם זו שנתערבה מלפני הפסח, אסורה במשהו באכילה. ועיין עוד בתשובות קודמות בנושא: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=85228 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=86585 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=86398 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=70488 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=52901