בשו"ת של האתר "ישיבה org" נשלחה שאלה לרב דוד חי הכהן אודות הרב קאפח. וזה תוכן השאלה והתשובה: שאלה: לאחר שנשאלו אנשי מהדורת ר"ש פרנקל מדוע בספריהם אינם מצטטים מדברי הגר"י קאפח הם ענו (הוספתי בסוגריים כאלו הערות הבהרה): "הכותב התמים הזה נמצא בתוך חוג שבו נחשב הרי"'ק לגאון וצדיק ואחד מגדולי ישראל ושתרגומו עדיף אצלם מתרגומי התיבונים ושאר המתרגמים ומאמין שתרגומו... הראשונה הוא האמת לאמתה והיטב חרה לו העלמת האמת וביזוי הרי"ק וחושב שזה בגלל שמועות בב"ב שכופר בזוהר או משום שהוא מזרחיניק". נתחיל מסוף דבריו. כתבנו "הרב הגאון רש"ב זכר צדיק לברכה" ולא כתבנו כך על הר"ק משום שאינו מגיע לקרסוליו של רש"ב לא בתורה ולא בצדקות. מי שההדיר את תשובות רבנו הראב"ד וכתב עליו מ"ש הרי"ק בהערתו לתשו' מ" א ("גם כאן לא יכול הראב"ד להמנע מעקיצה") אינו צדיק אלא... ולא רק את הראב"ד ביזה. גם ברבנו אברהם בן הרמב"ם העיז פניו וכתב ברוב חוצפתו שהעיד עדות שקר בשם אביו הרמב"ם כי לא הבין את מה ששמע מפיו, כך כתוב בפירושו של הצדיק הזה להלכות מילה רפ"ג ראש עמ' תש"א. וכעין זה כ' עליו בפירושו להל' תפלה סוף עמ' קפ"ו... עוד דוגמאות לצדקותו וגאונותו: בפירושו להל' ע"ז פ"ד סוף עמ' תט"ז כ' הרי"ק בזה"ל וכתב עליו מרכבת המשנה (אלפנדרי) דברי המחבר וגו'. וזה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של "הגה"צ" הלז. ר' אהרן אלפנדרי (מח"ס יד אהרן) לא כתב את זה לא בספרו מרכבת המשנה ולא בשום ספר אחר מספריו. כיו"ב כ' הרי"ק בפירושו להלכות ברכות פ"ג סוף עמ' תק"ל וז"ל: "ושם הוסיף ר"י כולי, עי' בס' שייכנה"ג, ובני חייא סי' ר"ד, והרמ"ז. ומהר"ם בן חביב בחידושיו האריך בזה" וכו'. וגם זה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של הרי"ק. שום מחבר שהנוטריקון של שמו הרמ"ז לא כתב שום דבר בנדון זה. הגאון הרי"ק מצא כתוב בדברי ר' יעקב כולי והרמ"ז מהר"ם בן חביב, ולא ידע הרי"ק שהר"י כולי היה נכדו של מהר"ם בן חביב, ולא ידע שפתרון הר"ת והרמ"ז הוא והרב מר זקני. והסיק הרי"ק מסברת כריסו שנפלה שם טעות הדפוס וכדי לתקן את הטעות הוסיף מדעתו הרחבה נקודה אחרי תיבת והרמ"ז וגם הוסיף וא"ו החיבור לתיבת מהר"ם. וייצא העגל הזה. (אדם ישר הי' כותב "איני יודע פי' הר"ת" או "נראה לי שכך פירושו".) ' ואע'פ שהעמידוהו על טעויותיו לא תיקן אותן בכרכים הבאים. בכלל אין בספריו שום תיקון טעות (חוץ מטעויות הדפוס) לא בתרגום המו"נ ולא בפירושו ליד החזקה ולא בתרגום פיהמ"ש. היאומן שלא טעה הרי"ק אף פעם אחת בכל הספרים הענקיים הללו?! אין לתבוע ממנו שיהא מודה בטעיותיו כרבותינו החזו"א והרא"ם שך זללה"ה וכיו"ב. אבל אפילו כהפרופיסורים ההגונים אינו נוהג. הפרופ' בלאו מהדיר תשובות הרמב"ם הודה לרי"ק "תודה כפולה ומכופלת" על טרחו והדפיס (בסוף ח"ג) את תיקוניו ותיקוניהם של אחרים (בשמם!) ולא בוש בזה. גם הפרופ' (- הג"ר שאול) ליברמן הדפיס "קונטרס תיקונים והשלמות לתוספתא כפשוטה סדר מועד" וחזר בו שם מכמה דברים וכתב בסופו "והנני מסיים בתפילה שאזכה לבער את כל הפסולת שבתוספתא כפשוטה לסדר זרעים ולסדר מועד ולתקן את הכל בסוף סדר נשים". כי מדען הגון היה. רק בספרי ה"אחד מגדולי הדור" "הגאון" וה"צדיק" אין שום פסולת. אין שום טעות. ולא חזר בו משום תיבה שכתב בפי' הרמב"ם ובכל תרגומיו ובכל הערותיו. לזה יקרא גאוון פתלוגי ולא גאון ולא צדיק. הוסף לזה את הקללות והחירופים וההשמצות שכ' על שונאיו המפוזרות בפירושו לרמב"ם (וקצת מהן כתב בל' ערבי כדרך הלצים האשכנזים שכותבים דברים כאלה במאמע - לשון כדי שתשתמר עסיסיותם) ויתבאר לך פרצופו הרוחני. לדוגמא: בפירושו להל' אבל עמ' ר"ב כ' בזה"ל: "... וכאשר שמעה קבוצת ארורים בזוים שפלים נתעבים את ההוראה טענו בשקר שהגרע"י אמר לעשות לו לויה ואני כוונתי לבזות את הנפטר ולא עשיתי... אף אחד מאותם הזבים והמצורעים לא השתתף בלויתו ובקבורתו ורק אני לוויתי אותו והשתתפתי בקבורתו תקברם אמם לאותם הארורים עכ"ל הטהור. היש פנינים כאלו גם בחיבורי שאר "גדולי ישראל" החרד"לים? אם כפר בזוהר או לא, לא פגשתי בספריו, אבל מצאתיו בהערה לפיהמ"ש מקואות פ"ח מ"ה שופך בוז על מ"ש הרוקח ומהרי"ל והאר"י שהוב"ד באו"ח סי' תר"ו בד"מ וט"ז ומג"א שהטובל משום תשובה צריך לטבול ג"פ. ומכנה אותם "בעלי הדמיונות המצריכים ג"פ ויש ז"פ כאילו היו גלגולו של נעמן" עכ"ל הט'. וכשמצא כתוב בהל' ע"ז פי"א ה"י "וכל אותן הקולות והשמות (ההדגשה של הרי"ק) המשונים והמכוערים לא ירעו וגם היטב אין אתם" פירש (בהערה לסהמ"צ מל"ת ל"ה) שכוונתו למה שקוראים בימינו "שמות קדושים" (המרכאות של הרי"ק). כל כך הושרשה בלבו השנאה והבוז למקובלים עד שבמצאו ברמב"ם "השמות המשונים והמכוערים" אין שום ספק בלבו שהכוונה לשמות הקדושים! כי איזה שמות יכול הרמב"ם לכנות מכוערים אם לא השמות הקדושים של המקובלים שנואי נפש הרי"ק וזקנו. הטענה שהעלמנו את ה"אמת" של "התרגום הנכון" אינה אמת אלא שקר. כי בסוף הצטוט מן המקו"צ חיסר הבחור (אם בזדון או בשגגה איני יודע) את המלים "ועיין ציוני סה"מ שם במהדורתנו ולא עיין ולא ראה שכתוב שם "שמשמעות אעתקאד הוא להיות משוכנע באמיתותו נכונותו של איזה דבר ויש לתרגמו גם לידע כבמנין המצות הקצר וביסוה"ת שם... והתרגום להאמין אינו מדויק כי להאמנה ואמונה סתם משמש בערבי השרש אמן וכו"'. ובשגגה נשמט שם שדברים אלו לוקחו מן הגאון ר"ח העלר ז"ל בהערותיו לסה"מ ונבקש מכל מי שבידו סה"מ שלנו לרשום ד"ז בגליון ספר! והרי"ק הביא בפירושו ליסוה"ת את דברי הגרח"ה מתוך ס' עבודת המלך וחלק עליו בזה"ל: ומ"ש בשם הגרח"ה שיש במובן אעתקאד גם ידיעה אינו נכון אלא מובנו רק ידיעה.... ומתרגם סה"מ הטעה רבים באי ידיעתו עכ"ל. וכ"כ הרי"ק במצות ל"ת מ"ז: "וכבר העירותי פעמים רבות שאין לתרגמה בשום אופן אמונה". ודע שמ"ש הרי"ק "ומתרגם סה"מ" בלשון יחיד אינו נכון. כי כך תרגמו כל מתרגמי סה"מ דהיינו ר"מ ן' תיבון ור"ש ן' איוב ובעל התרגום שהביא הרמב"ן. וכך תרגם ר' שמואל ו' תיבון בכל מקום שהוזכר שרש "עקד" במורה נבוכים וכך תרגם ר' יהודה ו' תיבון בכל מקום שהוזכר בכוזרי. (בכוזרי סוף מאמר ב' כתוב במקור הערבי אלארא ואלאעתק אדאת ותרגמו הדעות והאמונות. וכ"כ ד"ר אבן שמואל בתרגומו החדש המצויין). התיבונים תרגמו כך בכל מקום בכל הספרים הנ"ל כי דקדקו מאוד להיות נאמנים למקור הערבי ותרגמו דוקא כך כדי שיידע הקורא שכתוב במקור אעתקד ולא לשון אחר. (משא"כ הרי"ק שתרגם פעמים רבות מאד בלשון אמונה ולא חש למה שצווח שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו". ושבשום אופן אין לתרגמה אמונה.") ואילו היו מתרגמי סה"מ נוקטים כאן לשון ידיעה היו טועים בזה טעות גסה. כי עי"ז היו מטעים את הקורא ומודיעים לו שבמקור הערבי לא כתוב כאן עאתקד (אלא מלה משרש עלם או ערף וכיו"ב) שאף פעם אחת לא תורגמה בסה"מ (בשלשת התרגומים) בלשון ידיעה. בציונינו לסה"מ מ"ע א' רשמנו את כל המקומות שהוזכר אעתקד בסה"מ וכיצד תרגמוה שלשת המתרגמים. וגם במו"נ לא תורגמה בלשון ידיעה, ובמ"ש הרי"ק שמתרגם סה"מ טעה והטעה הוכיח שאין לו שום מושג בשיטת תרגומי התיבונים וחבריהם שהקפידו על נאמנות למקור ואפילו כשעי"ז נפגמת ההבנה). ואילו ידע את זה הרי"ק היו נופלות הרבה מהשגותיו על התיבונים. והרי"ק עצמו כתב במ"ע קנג הערה 44: וכדי שלא אתרגם בשתי מילים תרגמתי "אמונה". כלומר מאהבת הקיצור וכדי שלא לתרגם בשתי מילים התיר לעצמו לכתוב שקר. גם לא טרח ללמדנו מה הן שתי המילים שהיה ראוי לתרגם בהן ולא תרגם. במל"ת שס"ב תרגם "מאמין תורת משה" וכתב בהערה שכבר העיר כמ"פ שאינה סתם אמונה אלא ידיעה והשקפה וכו'. ובר"פ חלק תרגם אמונות וכ' בהערה שתרגם כך מפני שכך תרגמו רוב הראשונים, ושכח את מ"ש שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו", ובמקומות רבים תרגם הרי"ק בלשון אמונה בלי שום הערה. בי"ג עיקרים בפיה"מ פ' חלק תרגם הרי"ק והיסוד השביעי... שנאמין שהוא (משה רבינו) אביהן וכו' והיסוד השמיני... שנאמין שכל התורה. ובסוף העיקרים: שזו תועלת באמונה. ובסוף משנה א: שצריך להאמין. וכן תרגם אלאעתקאדאת האמונות בפיה"מ לברכות פ"ט ריש מ"ז. ושם בפיה"מ קרוב לר"פ חלק מדובר על כמה כתות בנ"א, בכת הראשונה תרגם הרי"ק סוברת ובשניה תרגם מאמינה. במקור הערבי בשתיהן תעתקד. והמעיין בתרגומו בלי עיון במקור "ישבור את ראשו" להבין מאי שנא הראשונה מן השניה שזו סוברת וזו מאמינה ולא יתגלה לו מדוע נהג בדברי רבינו ז"ל כמתרגם סיפורי בדים שנוקט במילים שונות לשם גיוון. ולא עוד אלא שבתוך דברי הרמב"ם על הכת הראשונה כתב תרגום שלישי לאתעתקד, לא אמונה ולא סברא אלא דעה. ומכאן מודעה לת"ח ובני תורה שחפצים לדקדק בלשון הרמב"ם בספריו הערביים (כמו שהורגלו לדייק בס' היד) שלא יסמכו על תרגומי הרי"ק בלי עיון במקור הערבי. כדי שלא ייגעו לריק להבין את שינויי הלשונות אשר יצר הרי"ק (ועז"נ ארור משגה עור). עוד דוגמאות להנ"ל: בכמ"ק במו"נ מדובר במאמיני קדמות העולם ומאמיני גשמות הבורא. בפרקים המדברים על הקדמות (ח"ב פיג - טז) נקט הרי"ק 15 פעמים לשון סברא (סוברי הקדמות וכיו"ב) ולגבי הגשמות נקט עפי"ר לשון אמונת הגשמות מאמיני הגשמות להאמין בגשמות (עי' חלק א' ספל"ה וספל"ו וספמ"ו) אבל ברפנ"ג תרגם סברת הגשמות ושסובר הגשמות. בקטע הקטן שבספל"ו תרגם פ"א לשון אמונה וב"פ "להיות בדעה" ופ"א הוכח לו. בח"א רפס"ג (ריש עמ' קסד) תרגם מאמיני הרוחניות. בח"ב רפל"ג (ריש עמוד שצא) תרגם "סובר מציאות ה' כל שכן שיסבור נבואה אלא מטרתי להזכיר השקפות "מאמיני ה"'. הרי לפניך "בנשימה אחת" ממש ב"פ סברא ופ"א אמונה. וכתב בהערתו "מעתקד" ותרגמתי מאמיני מתוך קלישות אם כי אינה אמונה סתמית אלא דעה בסיסית עכ"ל (מה נתכוון במלה "קלישות" איני יודע), והמעיין במקור הערבי רואה שגם גבי מציאות ה' וגם גבי נבואה כתוב יעתקד ולמה תרגם בהן סובר ולא תרגם מאמין (מתוך קלישות). בתחלת פתיחת המו"נ (הערה 7) כ' הרי"ק שאעתקאד אינה אמונה כתרגום הר"ש ן' תיבון ושרבינו עצמו תרגמה ברה"ל יסוה"ת "לידע", וכשהגיע הרי"ק אצל ציון 63 וציון 65 "שכח" את מש"כ בציון 7 ותרגם שתי המלים "קואעד אלאעתקאד" = יסודות האמונה. (ולא טרח כלל להתנצל על זה בהערותיו). ואצל ציון 85 המציא תרגום נוסף למונח אעתקאדאת. והוא השגה. ואצ"ל שהר"ש ן' תיבון לא סטה סטיה כל שהיא מנאמנותו למקור הערבי ותרגם גם כאן (כדרכו בכל ספר מורה הנבוכים) האמנה.". גם בפה"ג חולין פ"א (אצל ציון 28) תרגם הרי"ק אמונה (בלי שום התנצלות) עיקר שכחתי. הי"ג עיקרים (אשר יסד הרמב"ם) כתובים בסידורי התפלה וכל כלל ישראל קוראים אני מאמין באמונה שלימה. ולא אני יודע בידיעה שלימה. מכל הנ"ל יובן שהטעם שלא הזכרנו את הרי"ק ואת תרגומו כי חששנו פן נהיה לבוז (בעיני המכירים את טיבו ואת ערך תרגומו). אגב. איננו היחידים הנמנעים מהזכרת שמו של הרי"ק. כך נוהג רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בדרך אמונה ובשערי אמונה. וכך נהגו נכדי הכף החיים זצ"ל שהדפיסו מסכת שביעית עם כל המפרשים עם תרגום חדש לפיהמ"ש עפ"י צילום המקור הערבי שבכי"ק של הרמב"ם וכמובן שהשתמשו גם במהדורת הרי"ק ולא הזכירו לא אותו ולא את מהדורתו וכתבו בהקדמתם שעשו מעשיהם על פי הוראת מאורי הדור הגאונים הגדולים רבי' וכו'. וכך נהגו גם משאר חכמי עירנו שלא הזכירו שמו בהשתמשם במהדורתו. וראוי להחרד"לניקים התמימים לשפוך חרונם גם עליהם וגם על הר"ב משנת יוסף (עמ"ס שביעית) שכתב ב"מפתח הספרים" שלו אצל כל אחד ממחברי זמננו הג"מ (הגאון מורנו) חוץ מ"אחד מגדולי 'שראל" הלז שכ' עליו רק מהר"י קאפח. גם לא ברך אותו בברכת שליט"א שבירך בה את שאר חכמי דורנו. את הערכתו את בני הישיבות גילה הרי"ק בפמפלט שכתב נגדם שקראתיו לפני זמ"ר ונשכח ממני תכנו ונשאר אצלי רק הרושם שנכתב מתוך שנאה. רק "פנינה" אחת נשארה בזכרוני והיא שאחת מן האשמות שהאשימם הרי"ק הוא שנודף מהם ריח זיעה... על נוסחאותיו של הרי"ק בס' היד יש להעיר שלא טרח לעיין בספרי הדפוס שנדפסו קודם דפוס ויניציאה משנת של"ר ולא פגעה בהם הצנזורא הנוצרית. דוגמאות: 1) ביסודי התורה. רפ"ה סוף אות ב' כ' הרי"ק; "ונוסחתו (של הלח"מ) הטעתו שכתוב גזרה אבל לנוסח כ"י שכתוב שמד אין מקום לדיוקו" וכל דבריו מורים על' חסרון ידיעה: א) שהנוסח כ"י אינו רק בכ"י אלא בכל ששת (או שבעת) הדפוסים שקדמו לד"ו של"ד שלא שובשו בגלל הצנזורא. ב) שהלח"מ למד בדפוסים הבלתי מצונזרים (רק אחרי שהתחיל לכתוב את ספרו נדפס דפוס ויניציאה של"ד המצונזר) ובספרים שלמד בהם לא היתה שום נוסחא שהטעתו. * ג) שהדפוס של הס' לחם - משנה שובש הרבה בגלל הצנזורא, ובמהדורת רש"פ סולקו ממנו השיבושים הללו, והרואה את דברי הלח"מ שבמהדורת רש"פ יראה שאין שחר לדברי הרי"ק. 2) בהערה פ"ב להקדמת הרמב"ם כתב הרי"ק כל מקום שכתוב בדפוסים גמרא בכ"י. תלמוד... גם בהל' מלוה פט"ו... כתוב בכ"י תלמוד. וגם כאן גילה בורותו. כי בכל הדפוסים הישנים הנ"ל כתוב תלמוד ולא גמרא. 3) בהל' ממרים פ"ג רה"א כותב הרי"ק: כ"ה נוסח ההלכה בכל כתה"י שברשותי ובנדפס שינו את פניה עד לבלי הכר. וכ"כ שם ברה"ב: כ"ה נוסח ההלכה בכל כ"י שברשותי ובנדפס הוסיפו וגרעו ושינו עד לבלי הכר. וכל זה כתב מחסרון ידיעתו שהיתה צנזורא בעולם ושבדפוסים הבלתי מצונזרים לא הוסיפו ולא גרעו ולא שינו. ואין כתה"י שברשותו משובחים בזה יותר מן הדפוסין הישנים. 4) בפה"מ לחולין פ"א מ"ב כתוב בפנים משומד והעיר הרי"ק בהערה 17: כ"ה בכל כתבי יד ובנדפס המירה ל"מומר". כאן גילה הרי"ק שלא עיין בפיהמ"ש שבדפוסין הישנים שכתוב בהם משומד. גם לא ידע שהתיבה מומר (במשמעות משומד) אינה כתובה בשום ספר שנדפס קודם הצנזורא. וכן הרבה חסרונות ושיבושים שתלה "בנדפס" אינם אלא משום שלא'עיין אלא בדפוסים המאוחרים המצונזרים. חושבני שיצאתי יד"ח לברר למה אין להתחשב בהרי"ק ואין לסמוך על תרגומיו. עד כאן על מה שנשאלתי כי אני האחראי להכתוב במקו"צ בענין מתרגמי' סה"מ. עוד שקר כ' הרי"ק בהערה לפיה"מ תענית פ"ד סמ"ה. ושנה באוולתו בהערה לפיה"מ מגילה פ"ב מ"ג. ושילש את שטותו בהערה לפיה"מ מנחות פי"ג מ"ג, וז"ל: בכל כתבי היד העתיקים של התנ"ך ספר נחמי' נקרא עזרא שני. ואין שום ספק שאת כל (שים לב! לא קצת ולא רוב אלא כל) כתה"י הללו לא ראה הרי"ק אלא בחלומו. ובעל החלום שלו לא היה יהודי אלא נוצרי. כי רק אצלם בהוולגאטה יש להם עזרא א' ועזרא ב' (וגם עזרא ג' ועזרא ד'). כך קראתי באנציקלופדיא המקראית (ערך עזרא ונחמיה). וכתוב שם כי חלוקת ספר עזרא לשניים "עברה מן הוולגאטה לתנ"ך העברי בערך באמצע המאה הט"ו לספירת הנוצרים", דהיינו אחרי המצאת הדפוס. וכך כתב מסדר המסרה שבמקראות גדולות שהשתמש "בספר הנקרא קונקורדנסייא חברו חכם א' קרוב לזמנינו זה בכמו מ' שנה שמו ר' יצחק נתן זצ"ל שנדפס פה בוויניציאה" והוא חלק ספר עזרא לשני חלקים ומן "דברי נחמיה בן חכליה משם ואילך קרא שמו נחמיה". מסופקני אם יימצא ספר כת"י אחד בעולם של תנ"ך בלשון הקודש שכתובות בו המלים "עזרא שני" ואם ימצא יש לשער שכתב אותו אחד מן הגלחים המלומדים שעסקו ב"ברית הישנה" הכתובה בלה"ק. הנמצא בעולם ספר אחד (שחיברו יהודי שהשתמש בכתבי - יד) שכתוב בו המלים עזרא א' או עזרא ב'! ואין זו פליטת קולמוס של הרי"ק, שהרי שב על קיאו ושנה באיוולתו שלש פעמים! דוגמא של דרגתו של הרי"ק בחכמת הלשון: בסוף הלכות דעות כ' הרמב"ם ראובן שאמר לשמעון (בעל הבית) שכור לי בית זה. וכ' הרי"ק: כ"ה הנוס' בכל כה"י ורוב הדפוסים וראיתי "חכם" שכתב שהיא "בלתי נכונה וגם בלתי מובנת" והגיה..."השכר' ואיני יודע למה אינה כמו מכור לי סגוד לי חבול בי רקוד לפניי וכדומה. והאמת כי נכונה ומובנת היא. עכ"ל. וגילה במש"כ "ואיני יודע למה אינה כמו מכור לי" שאינו יודע שבכל מקום בדחז"ל מובעת פעולת בעל הבית רק בבנין הפעיל (בעבר השכיר ובהווה משכיר, ובציווי השכר) ופעולת השוכר בבנין קל (בעבר שכר, ובהווה שוכר, ובציווי שכור) וכיון שלא מצא אותו "חכם" בשום מקום בדחז"ל שמובעת פעולת בעל הבית בבנין קל הסיק שנפלה פה ט"ס. וכדי לסתור את דעתו של החכם "ולהצדיק" את רבינו צריך להביא לכה"פ מקום אחד שנקטו חכמים בנין קל של הפעל "שכר" גבי בעה"ב (בשביל הטענה ששכור לי הוא כמו מכור לי וכו' נותנים לילדה בבי"ס עממי ציון "בלתי מספיק"...). ואם תרצה לדעת אם "שכור לי" טעות סופר או לא עי' ילקוט שנו"ס ברמב"ם פרנקל ותמצא כתוב: עי' בילקוט שנו"ס ערובין פ"ב הי"ד ופ"ד הי"ד ומעילה פ"ו ה"ד ושכנים פ"א ה"ב ושכירות פ"ו ה"ט וטוען פ"א ה"א ופט"ז ה"ח". ואם תעיין בשבעת המקומות שרשמו בעל' השנו"ס תבין שאין זו ט"ס, כי כך דרך רבינו להשתמש גם בבנין קל בנד"ז. בענין דקדוק התיבונים בנאמנות למקור הערבי אביא דוגמא מדבר קטן וחסר משמעות: בנספח ל"פירוש המלות הזרות" שבמו"נ של הר"ש ן' תיבון כתב הד"ר יהודא אבן שמואל (בסוף המו"נ שהו"ל בכרך אחד בהוצ' מוסד הרב קוק) פרק על "כללי הדקדוק של הר"ש בתרגומיו" ובסוף הפרק כ' בזה"ל: "מלת הקישור למשפט צדדי: אשר או ש חסרה לרוב". ובמח"כ לא שם לב שהר"ש העתיק בדיוק נמרץ את המקור וכתב אשר אך ורק כשכתוב בערבי אלד'י (בל' נקבה אלת'י) שבא בלשון קדר רק אחרי שם מיודע (שיש בו ה' הידיעה ר"ל "אל" בל"ע) ואינו בא אחרי שם שאינו מיודע. עוד דוגמא להכשלת הרי"ק את מי שהאמין לתרגומו: בפיה"מ ריש פיאה כ' הרי"ק שהאוג הוא אלסמאק אלשאמי ובדמאי פ"א מ"ה ובריש מעשרות כתב הרי"ק שהוא אלסמאק של א"י, ונכשל בו (במכ"ע נטועים גל' ח) מי שהאמין לו ולא ראה שבמקור הערבי כתוב אלשאמי גם בדמאי ובמעשרות. ועוד דוגמא לתעלולי הרי"ק: בהקדמתו למו"נ שלו השפיל את ערך תרגום הר"ש וכתב שהשבחים ששיבה אותו הרמב"ם באגרתו אליו אינם אלא גינוני נימוס גרידא. והעלים הרי"ק מקוראיו שהרמב"ם כתב עליו לחכמי לוניל שבחים גדולים ושיוכלו לסמוך על מומחיותו בתרגום. וכבר הרס ר"י שילת במאמרו (בס' זכרון להרב נסים ח"ב) את כל בנין הרי"ק (שבנה על טעותו של פרופ' זנה בענין אגרת הרמב"ם אל הר"ש) והביא את אגרת הרמב"ם אל חכמי לוניל והעיר שם על טעויות רבות שם בתרגום הרי"ק. וכמובן שלא הודה הרי"ק בשום טעות כדרכו ברוב גאונו וצדקתו. על ה"תגלית" של הרי"ק בענין תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל כבר הלעיגו רבים. אך אולי כדאי להודיעה למאן דלא ידע, והוא שברור להרי"ק ששאלות חכמי לוניל נפלו בידיו של איזה חכם נבל שהשיב עליהן וחתם את שם הרמב"ם והטעה את השואלים ואת כל חכמי הדורות עד שקמתי קאפח (שכל חכמי ישראל עליו כקליפת השום) וגילה שכל התשובות הללו נכתבו ע"י מי שאינו מכיר את "דרך מחשבתו" של הרמב"ם (המוכרת רק להרי"ק). וגם מרבנו אברהם בן הרמב"ם נעלמה התגלית הזאת והוטעה להאמין שהם דברי אביו. כנראה שלדעת הרי"ק גם הוא לא ידע את "דרך מחשבתו" של אביו. (בכלל נחשב הוא אצל הרי"ק בגדר "מפגר" שלא הבין את דברי אביו כמו שהבאתי בתחלת דבריי.)
רציתי לדעת מה דעת כ"ת ע"ז (לגופם של טענות, ולא לסגנונם החריף שבודאי צריך שינוי) תשובה: צר מאוד לשמוע סיגנון כל כך לא מתאים לתלמידי חכמים בפרט ביחס לתלמידי חכמים. ובזה אין הבדל אם נאמרים ע"י הרב קפח זצ"ל ובין אם הם נאמרים נגדו. ביחס לכל ההערות צריך לבדוק כל ההערה לגופה ואם יש טעות ביד מישהו צריך לתקן בלי הבדל מי הוא שאמרה. וכבר כתב הרב בן איש חי זצ"ל בהקדמת הרב פעלים כי אפילו גדולי האחרונים לא נמלטו משגיאות. ובכל אופן אין סיבה לזלזל בגדולי ישראל בגלל שגיאות אחדות ולשכוח את כל אלפי מעשיהם ולימודיהם בקדושה ובטהורה ואת זכויותיהם לפני ד'. ו - ד' יצילנו משגיאות, ויחון אותנו לנהוג כבוד בכל גדולי ישראל איכ"ר. הרב דוד חי הכהן מה יש לכבוד הרב לומר על כך, הטענות האלו גרמו לי צער רב.