1. במשנה שבת, יז, ג, נתבארה שאלתך: "אם יש קשר בראשו (של הקנה) מקבל טומאה". ופירש רבינו שם, "ועושין בראש מקצת אותן המקלות (הקנים שמוסקים בהם זיתים) כעין עיגול כדמות קשר, וכשהופך בו הזיתים מוציא את המקל, ורואה באותו הקשר, אם יש בו שמנונית, אם לאו, והרי הוא דומה לכלי קיבול, ולפיכך מקבל טומאה".
2.
א. בריח שקשור בשלשלת לדלת וראש הבריח עגלגל, מותר לנעול בו.
ב. בריח שקשור בשלשלת לדלת, גם אם ראשו אינו עגלגל, מותר לנעול בו.
ג. בריח שקששורה בו שלשלת, ואין השלשלת קשורה לדלת, אע"פ שאין ראשו עגול, מותר לנעול בו, כי השלשלת שקשורה לבריח מוכיחה עליו שהוא כלי שמיועד לנעילה, וזהו הפירוש שאגדו מוכיח עליו.
ד. בריח שאין בו שלשלת, וראשו עגול, מותר לנעול בו, כי ראשו מוכיח עליו שהוא כלי שמיועד לנעול בו. ה. בריח שאין ראשו עגול, ואין קשורה בו שלשלת, אסור לנעול בו, כי הוא סתם חתיכת מקל, או מטיל, ואין עליו תורת כלי.
3. תלי הוא חבל של גמי, או של קש, שתולים בו דגים. חבל זה אסור בטלטול בשבת, כי הוא כמו מאכל מאוס. אבל של בשר, מותר לטלטלו, כי הוא כמאכל שאינו מאוס, עיין פירוש מורנו הרב יוסף קאפח שחלק על ה"מ, שפירש שיש לחבל דין כלי.
4. כדי שיהיה אפשר שהמת ימתין מבלי שיסריח.
5. אם באמת המים הנוטפים מהמזגן מאוסים, ואני מפקפק בכך, כי הם רק מאובקים, אז יש להניח הגלי מתחת למזגן, מערב שבת, ומותר לפנותו כשיתמלא, כי מותר לסלק גרף של רעי. הבעיה, להחזיר הדלי לאחר שפינו ממנו המים המאוסים. ולכן נאים הדברים, כיון שלדעתי מים אלו אינם מאוסים לגמר, רק מאובקים, מותר להחזיר הכלי. ואסור לשפוך המים בגינה, רק בשירותים.
6. כדאי להשתמש בשעון שבת למכשיר זה, ואם אין אפשרות כזאת, הפעילו את הכלי אתה ואשתך, בבחינת שניים שעשאוה.
7. היו נוהגים לציין סוף תחום שבת, ושם לא היה ציון ולא ידע התחום. ובבקעה, מהלך ממקום שביתתו אלפיים אמה.