האשה צריכה לכסות שער ראשה מטעמי צניעות. ומימלא לא התעוררה השאלה אם מותר לאשה לומר דברי קדושה בגילוי ראש. בימינו שהרווקות אינן מכסות שער ראשן עד לנישואיהן, היו מבין פוסקי ההלכה שדרשו שתכסנה שער ראשן בעת שאומרות דברי קדושה. אך יש שהקלו בדבר זה. שהרי כתוב במשנה, שאשה עניה מאד שאין לה רק שמלה אחת, וכיבסה אותה, ובזמן שהשמלה ביייבוש, היא בלי כלום, והיא לשה בצק, ומפרישה חלה, היא יושבת ישיבה מזרחית על הרצפה, באופן שמקום בתורף מכוסה ע"י הרצפה, ומברכת על הפרשת חלה, למרות שהיא בלי כיסוי על גופה. וכן איש שטובל לקריו, והגיע זמן קרית שמע, והוא בעת הטבילה, קורא כשהוא בעת הטבילה (לא במקוה קבוע), כשהמים עכורים, ומכסים חלקו התחתון. לאור הדברים הללו, ניתן לאשה רווקה ששער ראשה גלוי, לפי המנהג, לקרוא מזמורי תהילים בשעה ששיער ראשה אינו מכוסה.