האם מקבלים שכר למצוה שלא עשיתי בכוונה שלמה
שלום רב!
ברצוני לשאול האם מקבלים שכר למצוה שלא עשית אותה מכל הלב? דוגמאות:
1. מישהי מהמשפחה מבקשת ממך להסיע אותה מחוץ לעיר לצורך ביקורת לרופא לאחד מילדיה (מי -ם לת"א) כיון שבאוטובוסים זה מאוד קשה. אני אסכים לקחת אותה אבל הרגשות שלי חצויות, כי מצד אחד זה מצוה, אבל מצד שני אני מרגישה שזה ניצול (מרגישה פראירית). אז יהיה לה קשה קצת לנסוע באוטובוס אז מה, לא נורא. מחשבה נוספת שחלפה בראשי והאם לא היה לי רכב איך היא היתה מסתדרת ,(אולי מונית ?!) דוגמא 2 : לגבי כיבוד הורים על אותו עיקרון אם ההורה מבקש משהו להסיע או לקנות ועשית זאת, אבל לא בלב שלם -
א. נכון שעושים מצוה בשביל לא לקבל שכר - אבל האם מצוות אלו נחשבות לי כמצווה בכלל?
ב. במידה וכן, האם אני בכלל מקבלת שכר על מצות שמקיימים לא בלב שלם (ובלי רצון)?
ג. במידה ולא מקבלים שכר אז האם שווה לי לעשות מצוות אלו. אשמח מאוד אם תוכלו לענות לי על שאלות אלו לעומק בהתאם לדוגמאות וגם באופן כללי להלכה על שכר מצות.
תודה
1. אם דרכה לנצל, אינך חייבת להיענות לה, אך אם אין דרכה לנצל, דוני אותה לכף זכות, ועשי המצוה בנפש חפיצה, ושכרך גדול מן השמים, בזיכוך נפשך. אבל גם אם עשית המצוה בלב חצוי, יש שכר, כי לכל מצוה, יש השפעה לזיכוך הנפש, אלא שהעוצמה נמוכה יותר.
2. את ההורים יש לכבד בכל מקרה, זוהי מצוה מן התורה.
ג. עניתי לעיל תשובה
1.