1. באופן עקרוני, ניתן לתבוע דיין שטעה בדין בשיקול דעת, וכך גם שופט דתי בערכאות. באופן מעשי, אם אותו שופט דתי לא יחתום על שטר בוררות וכיו"ב, לא יהא ניתן לברר הדין בדין תורה. אם אותו שופט דתי, לא טעה בשיקול דעת, לפי המשפט הכללי, הרי הזמנתו לדין של השופט הדתי, לדין תורה, ובמדיה והוא יסרב, הדבר יקבל הד גדול, ויראו בכך עמות בין משפט התורה למשפט הכללי.
2. יש להזמינו לדין, ואם הסכים, מרצונו, וחתם על שטר בוררות, הרי שאותו שופט קבל על עצמו באופן אישי, שאם יחוייב על ידי ביה"ד, הוא ישלם גם בלי אישור ביהמ"ש במחוזי, והליכה להוצל"פ. שאם לא כן, איני רואה דרך מעשית אחרת, רק הסכמתו של השופט הדתי.
3. מבחינה עקרונית אפשר לתבוע, אותו הדיון יתנהל בבי"ד לדיני ממונות. אם יסרב, אין מה לעשות מלבד נידוי, והשאלה אם בני קהלתו של העו"ד ינהגו בו נידוי. כיו"ב, ביחס לפס"ד שהעו"ד זכה לו בערכאות, ניתן לתבוע את העו"ד שהעניין יתברר לפי דין תורה, ושיעבד את ביצוע פסה"ד, עד לבירור בדין תורה, השאלה אם יסכים - עיין לעיל.
4. פס"ד שניתן בבי"ד לממונות, אם אותו בי"ד החתים את בעלי הדין על שטר בוררות, ואם אותו בי"ד פעל לפי חוק הבוררות, יוכל הבעל דין שזכה בדין, לקבל את אישור ביהמ"ש המחוזי, לפס"ד של הבי"ד, ומשקיבל את האישור, יוכל להגישו להליכי הוצל"פ, אם הבעל דין שהפסיד בדין מסרב לבצע את פסק הדין.