דילוג לתוכן העיקרי

ספקות שונים

שאלה

שלום וברכה לכבוד הרב.
שאלותי:
א. הרמב"ם (מו"נ ח"ג פי"ז, שם פכ"ד) כותב שאין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון והמושג "יסורים של אהבה" אינו נכון! למרות גמרות מפורשות (ברכות ה א, ובמפורש שבת נה א -
ב) הסוברות שיש "יסורים של אהבה" (יתרה מזו, הגמרא בשבת נשארת בתיובתא על סברת הרמב"ם שלעיל), כיצד הרמב"ם ח ו ל ק על הגמרות הנ"ל?
ב. למרות התשובות של הרב על נושא השמיטה בשנה הבאה, לא ראיתי שיצא עד כה משהו מעשי. אם הרב יוכל לתת טלפון\פקס של הארגון שממסד את שמירת השמיטה ע"פ הרמב"ם, ע"מ שנפנה לצד המעשי בע"ה?
ג. שאלה המציקה לי מאד - לעיתים מורנו הרב יוסף קאפח חולק ממש על ראשונים שקדמוהו על הרמב"ם (ר"א בן הרמב"ם, כס"מ, מ"מ, מער"ק ועוד), מהו המקור לכך שמותר לעשות כדבר הזה?
ד. הרמב"ם כותב בתחילת הלכות חגיגה: "הלכות חגיגה יש בכללן שש מצוות... א) להראות את פני ה'.
ב) לחג בשלשה רגלים.
ג) לשמוח ברגלים.
ד) שלא יראה ריקם. ...", משמע שמצוות ראיה לאו דווקא ברגל! ואולם בהמשך (פ"א ה"א) כותב הרמב"ם: "שלש מצוות נצטוו ישראל בכל רגל משלשה רגלים ואלו הן, הראיה... והחגיגה... והשמחה...", (שם ה"ב) "הראיה ... היא שיראה פניו בעזרה ביו"ט ראשון שלחג..." - א"כ לא מובן לי כלל האם הראיה היא חובת הרגל או לאו (במיוחד לאור הד ג ש ת הרמב"ם במנינו להלכות חגיגה ( על הראיה לא נזכר "בשלשה רגלים"))? יסלח לי כבוד תורתו על האריכות, אולם תורה היא, וללמוד אני צריך.

תשובה

א. אכן רבינו אימץ את השיטה התלמודית שאין יסורין בלוא עוון. והוא אינו מקבל שיש יסורין של אהבה, שבגלל שה' אוהב צדיק מסויים, שאין לו שום עון, מייסרו כדי להרבות זכויותיו בעולם הבא. הרמב"ם מסכים שצריך שיפשפש, ואם פשפש ולא מצא עון, ואפילו לא ביטל תורה, מקבל את היסורין באהבה, מתוך הכרה שיש לו עון, אפילו שטרם מצאו.
ב. 03-5340899.
ג. כן הרמב"ם כתב בהקדמתו למשנה תורה, שבעניני פסיקת ההלכה, לאחר התלמוד, אין שומעין לא לראשון, ולא לאחרון, אלא למי שהוראיות התלמודיות תומכות בשיטתו. והרמב"ם בעצמו, חלק על אביו ועל הר"י מיגאש, ועל הרי"ף ועל הגאונים.
ד. אתה מסתמך על דברי הרמב"ם במנין המצוות הקצר, שבראש הלכות חגיגה. ובגלל הקיצור, הרמב"ם לא כתב שמצות ראיה ברגלים, אבל בספר המצוות השלם, מצוות עשה נג, כתוב דבר זה במפורש. לכן הנני ממליץ בפניך להשתמש תמיד בשמנה תורה הוצאת מכון מש"ה, ושם בהערות, מובא באופן שיטתי, דברי הרמב"ם בספר המצוות השלם.