זהו מקום תנאי, ונמצא בפרק רביעי, תוספתא, סוכ, והובא בגמרא, סוכה, נא,
ב. שבית כנסת של אלכסנדריה, שהיה גדול ורב אוכלוסין. וכיון שהש"ץ הגיע לאמן, חזן הכנסת מניף בסודרין, והעם עונין אמן. וכבר נתקשו ראשונים ואחרונים בשאלתך, כיצד ענו אמן על ברכה שלא שמעו. השו"ע, או"ח, קכד, ה, בדעה שרק ברכה שהוא חייב בה, אין לו לענות אמן, אלא אם כן הוא שומע את הברכה. לא כן ברכה שאינו חייב בה, כגון חזרת הש"ץ, לאחר שכבר התפלל בלחש, עונה אמן גם כשלא שמע ברכה, כי הוא משתתף יחד עם כולם בשבח ה'. ועיין מ"ב, שם, ס"ק לא. וזוהי שיטת הרמב"ם, ברכות, א, יד, שכל מי שלא שמע הברכה שהוא חייב בה לא יענה אמן בכלל העונים. אולם מורנו הרב יוסף קאפח, שם, אות לה, כתב שאפילו ברכה שאינו חייב בה, אינו עונה אמן, אם לא שמע הברכה כלל, וכשהניפו את הסודרין העם נתנו דעתם לשמוע לפחות סוף הברכה, כדי שיהיו מותרים לענות אמן. ולדעתו, רק בברכות קריאת התורה, כי החזן היה בבימה שהיא גבוהה, ונועדה רק לקריאת התורה, ולא לתפילה. שאסור להתפלל במקום גבוה.