שלום לכמו"ר ראיתי את המלצותיו של מו"ר לגבי היתר מכירה. וברצוני לשאול. הרמב"ם התעלם במפורש מהתוספתא שדיברה על אוצר בית דין ולכן הוא אסור, אבל מניין שהרמב"ם אוסר גם היתר מכירה? אגב, גם מרן הגאון ר' יוסף קאפח זצ"ל סבר שמי שקונה מהיתר מכירה יש לו על מה לסמוך לשיטת רבנו (! וכך כתוב גם בספר משנת השמיטה להרב אביעד אשואל) אבל מי שקונה מאוצר בית דין אין לו על מה לסמוך לשיטת רבנו. עוד סבר הגר"י קאפח שיש איסור חמור לקנות מיבול נוכרי ערבי (היש ערבי שאינו אויב?) ומשום מה לא ראיתי התיחסות לכך. היום יותר ויותר אנשים מבינים שהיתר מכירה הוא האפשרות הטובה ביותר לקנות שמיטה ובמיוחד לאור העובדה שלא ניתן להתכחש לה - כאשר השמיטה בימינו היא מדרבנן. (והאם למכירת חמץ בפסח לא נחשוש עוד יותר ויותר כשר מדובר באיסור דאורייתא?! גם אם לשיטתינו מכירת חמץ בפסח לא מומלצת, אך אנו קונים מהמכולת או הסופר שעשו מכירה יום או יומיים לאחר הפסח... ולא נקנה ירקות שמיטה מהיתר מכירה שהיא כיום דרבנן? מדוע לא נצרף ספק לספק?) אני רואה היום תלמיד חכמים קונים מהיתר מכירה ואוסרים יבול נוכרי ואוצר בי"ד! גם הגר"ח כסאר כתב שלהיתר מכירה יש על מה לסמוך וידוע שהוא פסק בדר"כ לפי הרמב"ם. אשמח לתשובה מבהירה של כמו"ר.