נראה, שרבינו יסביר, בשונה מרש"י מהמהר"ל ומהמרש"א, וכיו"ב, שלא מדובר לא בשדים ולא בכוחות הטומאה ולא בחלום (עיין סוף דברי מהר"ל חידושי אגדות), אלא במציאות שהיתה. שהיה כנראה באותו בית מדרש, תלמיד או אדם, חריף ביותר, בעל אמונות קלוקלות, והנהגות פסולות, שהיה מסוגל לפתות ולשכנע בחדות לשונו ובתעתועי הגיונו כל מי שנכנס עמו בדברים. ואפילו שני תלמידי חכמים, כשרים ומלומדים, מאותו בית מדרש היו נוצחים בוויכוחיו, והיתה סכנה רוחנית לתלמידי בית המדרש. ולכן כשבא רב אחא בר יעקב שהיה חכם גדול וחריף ביותר, לבית מדרשו של אביי, אביי ניצל הזדמנות זו וסיבב העניין שרב אחא יישאר עם אותו אדם בבית המדרש, כדי שיתמודד עמו ויכריעו. ואכן רב אחא גבר עליו בשבעה מערכות, בכל מערכה היה נדמה שכבר הוכרע לגמרי, אותו אדם. אך אותו אדם רע שהיה כמו שטן, וכמו יצור מפלצתי, היה מחדש כוחותיו הפולמוסיים, ומתווכח עם רב אחא בעניינים שונים, עד שרב אחא הכריעו לגמרי. אבל רב אחא הודה שאותו אדם היה מסוכן ביותר מבחינה רוחנית, שאפילו הוא יכל להסתכן על ידו.