אכן, אחרי העיון נראה, שלפי רבינו, גם נידה היא ערווה, שהרי כתב רבינו, איסורי ביאה, כא, ד, שמותר לאדם להביט לאשתו כשהיא נידה, ואף על פי שהיא ערווה. הרי שנדה היא ערווה. ורק בגלל שאשתו עתידה להיות מותרת לו, מותר להביט בה. אבל אישה נידה, שאינה אשתו, אין להביט דרך זנות, כי ההסתכלות בערווה, בחיבה, היא מסירכות האיסור של לא תקרבו לגלות ערווה. ובהלכות אישות, ד, יב, כתב רבינו: המקדש אחת מן העריות לא עשה כלום. שאיןו קידושין תופסין בערווה, חוץ מן הנדה שהמקדש את הנדה קידושין גמורין, ואין ראוי לעשות כן". הרי שרבינו כלל נדה בכלל עריות, ורק לעניין קידושין הבחין ביניהן. והמ"מ כתב, טעם אחר מדוע אין ראוי שיקדש נידה, שמא יגע בה. וכתב מורנו הרב יוסף קאפח, שם, שדווקא באשתו אסורה הנגיעה. לא כן בשאר נידה, כגון אמו, אחותו ובתו. וצריכים לומר, שדווקא סתם נגיעה שאין בה חיבה בשאר נידה אינה אסורה, ורק באשתו החמירו בגלל שלבו גס בה. אבל בשאר נשים, רק נגיעה של חיבה היא בגדר לא תקרבו לגלות ערווה.