גדול השלום?
לכבוד הרב ר' רצון ערוסי הי"ו שלום וברכה! בשבת האחרונה, הוזמנתי להתפלל שחרית בבית כנסת בו אני רגיל להתפלל ולפתוח ספר תורה שנים רבות. בבית כנסת זה, רגילים להתפלל שאמי ובלדי, כלומר, כל אחד קם ומתפלל את תפילתו. מכיוון שאין נוסח אחיד, וכל אחד מתפלל כדרכו, לאחרונה דילגתי על המילים: "ה' אלוהיכם אמת". וכן עשיתי גם השבת, אלא שלפתע, קם אדם בכעס ויצא מבית הכנסת בהפגנתיות. פעם אחרת, אדם אחר קם וגם הוא דילג על המלים, והוא העיר לו באמצע התפילה והחזן נרתע ממנו וחזר. יש לציין שכל הציבור חוץ ממנו לא הביעו התנגדות לשינוי זה (ויש אף ששמחים לקבל מנהגי אבות קדמונים) וכולם משתדלים לכבד איש את רצונו של חברו. עוד יש לציין שאדם זה - למרות שהוא יחידי בדעתו - ניסה לבטל את התרגום בבית הכנסת, וכן בשנים האחרונות התחלנו לקרוא בתורה לפי התאג, ולאחר כמה שנים חזרנו לקריאה לפי החומש רק בגלל שהוא התעקש שהוא לא קם לקרוא בתורה, אז כדי לרצות אותו - ורק אותו - החזרנו לפי החומש כדי לכבד אותו. אשמח לשמוע את דעתו של הרב בעניין זה. האם ראוי לזנוח דקדוקי תפילה שונים או לשנות מנהגי קריאה לפי החומש וכן התרגום רק בשל אדם אחד? ואפילו אם המנין מצומצם וכל אדם חשוב? בכבוד רב
תשובה לשו"ת: גדול השלום אם זהו באמת אופיו של האיש וזו דרכו, שהוא ניסה לבטל התרגום, והוא התנגד לחלוקה של התאג, וגם תגובותיו קיצוניות שהוא לא קם לקרוא בתורה, אז קשה לגשר בין שאמי ובלדי, וכל עוד המניין מצומצם, וכל עוד שום דבר לא משפיע עליו, אין ברירה, אלא להיכנע לתכתיביו, ובלבד להציל את המניין. לגופו של דבר, אם ש"ץ אינו חוזר על התיבות ה' אלודיכם אמת, בגלל התנגדותו לקבלה, יש להבין ללב המתנגדים. אבל באמת ובתמים, הש"ץ שאינו חוזר על אותן תיבות, עושה כן, משום שכך היא השיטה של אבותינו הקדמונים, כמובא בתכאליל הקדומים, ושכך היא שיטת הרמב"ם, ושכך היא שיטת חכמי ספרד הקדמונים, עד להתפתחות המנהג בהשפעת הקבלה, ובכך נהגו חכמי אשכנז הקדמונים, שלא נהגו לחזור על תיבות אלו, וכן בשל נימוקים הלכתיים. אזי, אין מקום להתנגדות. כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ועל פי כלל זה אפשר לגשר בין שאמי ובין בלדי, ובלבד שיתפללו עפ"י מורשת אבות ואפילו חלקית.