קיום מצוות ומוסר
שלום לכבוד הרב,
1. האם אדם אשר מקיים מצוות משום המוסריות אשר בקיום המצווה ו/או מכל סבה אחרת (דוגמה - הרגשה טובה) ולא משום שצווה על כך ע"י הקב"ה זכאי לשכר?.
2. כיצד יש להיתייחס לאדם אשר מלא מצוות כרימון אולם, הטעם שבגינם הוא מקיים את המיצוות הינו אנושי ולא מפאת הציווי האלוקי?. אודה לרב אם ירחיב את תשובתו הואיל ולא מצאתי מקורות ברמב"ם.
תודה
המצוות ניתנו לישראל כדי לזכך נשמותיהם. ככל שהיהודי מקיים את המצוות באופן היותר מתוקן, ובאופן היותר מודע, כך המצוות פועלות בזיכוך נשמתו על הצד היותר טוב. אולם אם היהודי מקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה, השפעת המצוות חלשה יותר, אבל יש השפעה בשל העובדה שהוא מקיים מצוות. ובגלל מציאות זו חז"ל אמרו, שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. שונה הדבר אם חלילה מדובר ביהודי שכופר בעיקר ביודעין, באופן מוחלט ומקיים מצוות, בגלל שהוא בחברה מסוימת. שבמקרה זה אין המצוות משפיעות עליו, אלא הוא משתמש בהן כקרדום לחפור בהן את קשריו החברתיים.