בהמשך לתשובת הרב כאן: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=97865
רציתי לשאול: מכיוון שנסיעה לחולון דורשת ממני להפסיד יום עבודה, ובנוסף להוצאות הנסיעה זה יוצא הפסד של 200 ש"ח לפחות,
רציתי לשאול האם יש אפשרות לפנות אל הלווה בכתב ולשאול אותו האם הוא מתכוון להגיע לדיון, ואם לא יענה תוך זמן סביר (נניח שבועיים), לקבוע שהוא "לא ציית דינא"? אציין שההלוואה היא ללא ריביתו וללא הצמדה, ואין לי כל רווח מעיסקה זו, ונראה לי מוזר שאני צריך להשקיע כל כך הרבה זמן וכסף, רק כדי לגלות שהלווה לא מוכן לבוא לדין, עוד לפני שבכלל התחלתי בהליכי ההוצאה לפועל. שאלה נוספת: הרב כתב שהמלווה צריך ללכת לדין בעירו של הלווה. אבל הרמב"ם כתב (בהלכות סנהדרין ו ז): "במה דברים אמורים, בשאר הדינין שזה טוען וזה טוען, או בשאמר המלווה נדון כאן והלווה אומר נלך לבית דין הגדול. אבל אם אמר המלווה נלך לבית דין הגדול -- כופין את הלווה ועולה עימו, שנאמר "עבד לווה, לאיש מלווה–. כלומר, המלוה יכול לכפות על הלווה לעלות לבית הדין הגדול. האם אין להסיק מכאן, שהמלוה יכול לכפות על הלווה גם לדון בעירו של המלוה? (מצאתי תשובה של הרשב"א בנושא זה: "שורת הדין, כל שיש נכסים לשמעון במונטשון, צריכין בית דין להיזקק לראובן. ושולחין לשמעון לבוא ולדון עם בעל דינו בפניהם. אם בא למחרת היום ששלחו לו, כדי שיעמוד לפניהם ביום השלישי, הרי טוב. ואם לאו, כותבין עליו פתיחה (=כתב חרם)... לפי שאין המלווה כפוף ללכת אחר הלווה לדון עמו באיזה מקום שירצה, שלא יהא צריך להוציא מאתים על מנה. ואדרבה! הלווה חייב ללכת עם המלווה, משום ד"עבד לווה לאיש מלוה"... וכל שכן שיש במונטשון בית דין יפה יותר ממקום השר אשר הוא דר שם." אך אינני יודע אם כך נפסק להלכה).