דילוג לתוכן העיקרי

שובבים

שאלה

שלום לרב ערוסי הנכבד. נשלח אלי מכתב אלקטרוני המפרט את תיקון השובבים. בימים אלה מציינים בעולם הישיבות את ימי תיקון השובבי"ם. הביטוי שובבי"ם מורכב מראשי התיבות של הפרשיות הראשונות בספר שמות: שמות; וארא; בא; בשלח; יתרו; משפטים ו"ימי השובבי"ם" מתייחסים לתקופה בה קוראים בתורה את הפרשות הללו - כשבועיים אחרי חנוכה ועד ראש חודש אדר. תקופת השובבי"ם בקבלה נחשבת ככזו המסוגלת לכפר על עוונות. על פי תורת הסוד יש לכל שבוע בתקופת השובבי"ם יכולת לתקן עוון מסוים באופן מפורט וכך לבאים ביום שני השבוע לישיבת המקובלים "נהר השלום" בירושלים ניתנה ההזדמנות לתקן את חטא משכב עם גויה. למי שיגיע ביום חמישי הבא לישיבה, יוכל לתקן, אם חטא, את חטא משכב זכר וכן משכב עם בהמה. ואיך מתקנים? מי שזקוק לתיקון נידה, כלומר - תיקון חטא קיום יחסי אישות עם אישה בזמן שהייתה בנידתה, והוא מעוניין לכפר על כך - "יטבול ביום התענית שבע טבילות במים קרים כנגד שבעה נחלי המלכות", כך מנחים בישיבת "נהר שלום" את הבאים להשתתף בתיקון. ביום התענית של תיקון משכב זכר ובהמה יצטרך החוטא לטבול כבר תשע פעמים. לפי מספר הטבילות, ניתן להבין כי חטא המשכב עם אשת איש הוא מהחמורים ביותר. ביום התענית יתבקש החוטא לטבול 19 פעמים במים קרים. את תקופת ימי השובבי"ם חותמים בישיבה בתיקון היסוד והעוונות הכללי. על פי תורת הקבלה ניתן לתקן את החטא ולקיים "תיקון" על ידי קיום תפילות, תעניות ומתן צדקה. למשל, על חטא הוצאת זרע לבטלה יש לצום פ"ד (84) תעניות או שניתן גם לעשות פדיון תעניות בכסף, כלומר - לתרום סכום לצדקה נגד ימי התעניות. את הפדיון לחטא עורכים בתפילת מנחה של השבוע המתאים ובישיבת "נהר שלום" מוסיפים גם את תפילת "עננו" של הרב שלום שרעבי, המכונה הרש"ש הקדוש (1720 - 1777), מחבר "פירוש השמ"ש" על כתבי האר"י ו"סידור הרש"ש".
רציתי לשאול את כה"ר, מדוע לא קראתי על דברים כאלה אף פעם ברמב"ם? ואף לא בשו"ע? אני לא יודע מה לעשות, כי בעוונותי הרבים לפני שחזרתי והתחזקתי בתשובה, היו כמה חודשים שאשתי לא טבלה במקווה ושכבנו (עכשיו אני מבין את זה) באיסור נידה וזרע לבטלה. האם אני צריך לעשות את הכתוב מעלה כדי לכפר על זה?
תודה על ההנחיה של כה"ר.

תשובה

הרמב"ם בהלכותיו משקף את המצוי בתלמוד. והנהגות השובבי"ם הן הנהגות מאותרות מבית מדרשם של המקובלים. ומי שאינו מצוי בהנהגות השובבי"ם, ינהג כפי שדוד המלך נהג, שהתחרט עד עומק נפשו בגלל העבירה והתוודה, וחזר והתוודה לפני ה', ובכל עבודתו את ה' היה בוש מחטאו, "וחטאתי נגדי תמיד". ודבר זה מנע ממנו מלהיכשל שוב, ודרבן אותו לזכך את נפשו יותר ויותר כדי להחזירה למצבה שלפני החטא, שהיה לו רוח הקודש, ורוח קדשך אל תקח ממני. ודרכו של דוד המלך היא מופת לרבים מבעלי התשובה.