כמובן, בכל איבר מאיברי המת יש להביאו אלי קבר. וכך אנו נוהגים למעשה. במיוחד עמנו רדוף המלחמות. שכל אימת שמוצאים איבר נוסף מצרפים אותו, מאוחר יותר, לקבר. מבלי ליידע את המשפחות. אולם במקרה הנדון, שאויב אכזר מספסר בחלקי הגופות, אסור, גם מבחינה הלכתית, לשאת ולתת עמו על כך לחלוטין. מצוות פדיון שבויים היא רק על החיים ולא על המתים, וכל שכן על חלקי מתים. במיוחד כשמדובר שתמורת המתים או חלקי המתים נצטרך לשחרר אויבים מרים רוצים, שבעתיד יחזרו ויסכנו את החיים. אולם אין בכל האמור לעיל מלפטור אותנו להשיג גופות חללים נעדרים, או חלקיהם, אבל מבלי לסכן חיים. רק אם מדובר, חלילה, במשהו המוני, שאם לא נפנה את הגופות משטחי האויב, תהיה פגיעה במורל של החיילים הלוחמים, ובמורל של האזרחי, דבר שעלול לפגוע בחיים, אז יש לשקול היתר לפינוי תוך סיכון.