בעניין קמעות רבנו כותב במורה בפרק סא' בנוגע לקמעות "ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם 30 שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות 31. כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור אותם." משמע מדברי רבנו שאין בקמעות ממשות? או שיש ממש בקמעות אך לא בכולם? ואם אין איך זה מסתדר עם הרבה מקובלים? כמו כך יצא לי להציץ בספר "מלחמות ה"' של הרב יחיא קאפח הבנתי ממש שקראתי שהוא לא מתנגד לספר הזוהר אלא למקובלים עצמם שכתבו דברים מסויים בשם ספר הזוהר. האם זה נכון?
כשיטה בוודאי רבינו התנגד לכל אלה. אך רבינו התייחס לקמיע מומחה ולכותב מומחה. ואין בזה כדי להכשיר עניינים אלו כשיטה, לפי רבינו. ואכן, אין לפסול ספר בכללותו, רק משום שיש בתוכנו תוכן שאין מסכימים עמו.